• Show Image
  • Show Image
  • Show Image
  • 04bright
  • Show Image

01bright 01bright 01bright

01bright

לה פאז - מידע כללי, אתרים ותחבורה

מידע כללי

לה-פאז היא העיר הגדולה בבוליביה ומונה כמליון וחצי תושבים, היא אינה הבירה הרשמית אך הפכה כזו בתוקף היותה העיר החשובה ביותר בבוליביה. העיר נוסדה על ידי הספרדים שעברו בעמק עם פרדות עמוסות כסף בדרכם מפוטוסי (Potosi), עיר מכרות הכסף, לנמל בדרום פרו ומשם לספרד. עמק לה-פאז שימש מחנה מעבר נוח ומוגן לפני חציית הרכס בדרך לאגם טיטיקקה. בשנת 1548, לאחר שנמצא זהב בנהר סמוך החלו מתיישבים בעמק מחפשי הזהב וסביבם נבנתה העיר. לה-פאז נקראת על שמו של הגנרל פאז, אחד מקציניו של סימון בוליבר ומשמעות השם היא "השלום".

העיר לה-פאז בנויה מבנים מודרניים גבוהים לצד אלו הקולוניאליים. עקב העוני ונהירת הכפריים לעיר, העיר הפכה לשוק עצום ורוכלים סוגרים על פתחי החנויות, הבנקים והמשרדים. המשטרה כבר לא מצליחה להתמודד עם התופעה ופשוט נותנת לזה לקרות. הגובה הרב של העיר והחמצן הדליל, גרמו לעשירי העיר לבחור להתגורר במורד העמק, שם הם מרוויחים 500 מטר גובה ומעט חום. מיד בקצה העיר, במורד העמק אחרי שכונות העשירים וגן החיות המקומי נמצא ריו-אבחו (Rio Abajo)"נהר למטה". כשמו, הוא זורם למטה ויוצר סביבו עמק סחף מיוחד המכונה "עמק-הירח". תוצרי הבלייה של עמק לה-פאז נערמו כאן והמים שיחקו בהם ויצרו נוף ירחי קרח שהקקטוסים הגבוהים מוסיפים לו מימד של מקום מפלנטה אחרת.

במורדות רכס האנדים, מצפון ללה-פאז בואכה אגן האמזונס נמצא אזור הביניים המכונה "היונגאס", Los Yungas. בגובה ממוצע של 1,800 מטר, עם חום, לחות וגשם יומיומי, מגדלים המקומיים קפה בננות ופירות טרופיים שונים אותם הם מעלים לשווקים הרבים של העיר. ללא ספק הצמח המעניין, השנוי במחלוקת והמבוקש ביותר לגידול באזור הוא צמח הקוקה. הצמח הקדוש לתושבי האנדים הקדומים שימש בכל טקס ופולחן לאלים השונים ואף לקריאת העתיד. השמאן מטיל אותם על האריג ועל פי סידורם בעת הנפילה הוא יכול לזהות ידע על תחומי החיים השונים. בני האנדים צירפו את עלי הקוקה לכל מנחה שהם נתנו לאלים ואף לעסו אותם ושתו יין צ'יצ'ה מותסס בעת החגיגות, כדי להגיע למצב תודעה אחר.

מעל העיר מתנשאת פסגתו המושלגת של ההר אימני (6,439 מ') אשר רוחו, על פי האמונה המקומית מגינה על העיר. העיר בנויה משני צידי הנהר שזורם כיום מתחת לשדרה הראשית של העיר, שדרת סנטה-קרוז שהופכת ל- 16 ביולי ונקראת בפי כל שדרת הפרדו (El Prado).

אתרים

הכיכר הראשית, פלזה-מורייו (Plaza Murillo), נמצאת מעל השדרה בגובה 3,636 מטר והופכת את לה-פאז לעיר השלטון הגבוהה ביותר בעולם. בכיכר האלגנטית נמצאת הקתדראלה של העיר, הקונגרס הלאומי של בוליביה וארמון הנשיאות הבנוי בסגנון רנסאנס איטלקי ומכונה גם "הארמון השרוף", עקב שתי השריפות שאיימו לכלותו בעבר.

שיאו של האזור הקולוניאלי נמצא מספר רחובות מעל הכיכר ברחוב חאן (Calle Jaen). זהו רחוב צר וצבעוני עם גלריות אמנות, ומספר מוזיאונים של דברי אמנות קולוניאליים כמו חפצים עתיקים יותר מקרמיקה, כסף וזהב. ברחוב גם מוזיאון המוזיקה היפיפה של אמן הצ'רנגו ארנסטו-קאבור (Ernesto Cabour) ראה טיפ בסוף מאמר זה.

מוזיאונים חשובים נוספים הם מוזיאון טיאוואנקו ליד מלון פלזה, בו אוסף כלי קרמיקה וזהב שנמצאו באתר כמו גם מונוליטים ופסלים מהתקופה. במקום גם תצוגה של כלים מאזורי הג'ונגל של בוליביה. אחד המוזיאונים הטובים בעיר הוא מוזיאון טאמבו-קירקינצ'ו (Tambo Quirquincho) ליד כיכר מנדוסה. זהו בית קולוניאלי משופץ בו אוסף אמנות מודרנית, כלי כסף ותכשיטים ולצידם מסכות מהקרנבל הבוליביאני הצבעוני וצילומים מלה-פאז של תחילת המאה.

העיר לה-פאז בנויה מבנים מודרניים גבוהים לצד אלו הקולוניאליים. עקב העוני ונהירת הכפריים לעיר, העיר הפכה לשוק עצום ורוכלים סוגרים על פתחי החנויות, הבנקים והמשרדים. המשטרה כבר לא מצליחה להתמודד עם התופעה ופשוט נותנת לזה לקרות.

כנסיית סן-פרנסיסקו היא אולי לא הקתדראלה של העיר אבל כמו בכל ערי אמריקה הלטינית, סן-פרנסיסקו הוא הקדוש של הדפוקים ועל כן לכנסייתו חשיבות מרובה בעיר בה יש רוב כמעט מוחלט של אינדיאנים. הכנסייה והמנזר נבנו ב- 1549 וכיום רחבת הכנסייה, כיכר סן-פרנסיסקו, היא המרכז העממי של לה-פאז וממנה יוצאים הרחובות בהם השווקים התוססים של העיר. רחוב סנטה-קרוז והרחובות היוצאים ממנו משמשים כמה שמכונה "שוק-המכשפות". עשרות דוכנים עליהם אוסף מוזר של חפצים ומוצרים. נוצות טווס, שריון ארמדיל, עור נחש, ציפורני גירית ועוברים של לאמה. לצידם צמר צבעוני, שומן לאמות, פסלי חמר, ערימות דמויות מסוכרות בשלל צבעים, עשבים שונים ומשונים וקונפטי צבעוני. האנשים מגיעים עם המתכון אותו נתן להם השמאן המרפא וקונים מנחה לצרכים שונים. משם הם יעלו לאחד ההרים בסביבה, שם ישנם מזבחות ושמאנים העוסקים בהגשת המנחות לאלים השונים עבור המאמינים. בבוליביה, למרות היותה מדינה קתולית, עדיין שולטות רוחות ההרים, השמש ואימא אדמה.


ברחוב סגרנגה (Sagarnaga Calle) עשרות גלריות של עבודות יד מצמר או כסף, שני המוצרים הלאומיים של בוליביה, ארץ הכורים ורועי אלפקות ולאמות. מעל העיר מפעל עיבוד בשר לאמות ואלפקות המייצא לארצות רבות באירופה בשר אדום דל כולסטרול וטעים מאוד. העדרים גדלים בהר הגבוה על עשב בר ואויר פתוח, חשיבות עליונה בעידן הפרה-המשוגעת. את הבשר בצורת שיפוד ענק או סטייק תוכלו לטעום בפנייה-ווארי (Pena Huari) של דון-עמנואל באותו רחוב סגרנגה במרכז הבלוק השלישי מהכיכר. זהו אחד מבתי המוזיקה המוצלחים של לה-פאז עם מסעדה המגישה מבחר מנות אוכל טיפוסי והופעה הבנויה במקצועיות רבה ומאפשרת להכיר את כל סוגי הריקוד המוזיקה והתלבושות והמסכות המאפיינות את הפייסטות באזורי בוליביה השונים. דון-עמנואל הוא גם אמן וצייר האוסף מסכות מקוריות מכל רחבי בוליביה ותוכלו לראות את חלקן תלויות על הקירות. מומלץ בחום!

מרחוב סגרנגה יוצאים רחובות בהם מוכרים כלי מוזיקה לרוב וגם דיסקים עם מיטב המוזיקה האנדינית. הרחובות מטפסים מעלה אל סבך השווקים, השוק-הסיני המכונה כך על שום מוצרי האלקטרוניקה המיוצרים בסין. בדוכנים קטנים מוכרים טלוויזיות מחשבים קומפקטים וכל תוכנה מזויפת בה חשקה נפשכם. בשוק הגנבים תוכלו לפגוש את מפוקפקי לה-פאז מוכרים בגדים משומשים או מצלמות שנגנבו מתיירים לא ערניים. וכך לאורך הרחובות, אלפי צ'ולות, הכינוי לאינדיאניות השמנמנות היושבות על המדרכות ומוכרות אוכל, שתייה, ירקות, בגדים, עלי קוקה, נרות, סיכות ביטחון, מנעולים, משקפי שמש, קלטות וידיאו או עור חזיר מטוגן. זהו האזור בלה-פאז בו תוכלו לבלות ימים שלמים בשוטטות, בהצגה האנושית המרתקת, שהיא קיומם של אנשי האנדים הצבעוניים.

באל-אלטו נמצא גם שדה התעופה של העיר ממנו טיסות לכל רחבי בוליביה כמו גם ללימה, בואנוס-איירס, סאו-פאולו, סנטייגו-דה-צ'ילה וארצות-הברית. בגלל הגובה ומזג האוויר ההפכפך, מתאחרות או מתבטלות טיסות רבות.

הכביש ממשיך מזרחה לעבר אגם טיטיקקה שהוא הגבול בין בוליביה לפרו. בדרך אל האגם מצפון מתנשאות הפסגות המחודדות-מושלגות של הרכס המלכותי, La cordillera Real. הפסגה הקרובה ביותר היא זו של אתר הסקי הגבוה בעולם צ'קלטאייה (Chacaltaya) בגובה 5,300 מטר. בקתת המועדון האנדיני (על משקל המועדון האלפיני), תקבל את פניכם מעט לפני שיא הרכס עם קפיטריה שמגישה שוקו חם ויעיל בקור השורר בחוץ. משיא הגובה אפשר לראות את עמק לה פז, את אגם טיטיקקה ואת פסגותיו המושלגות של ההר וואינה פוטוסי (Huayna Potosi), בגובה של 6,088 מטר שהוא אחד מהמקודשים שבהרי הרכס המלכותי. אל האתר אפשר להגיע מלה-פאז ברכב 44x ומשם לרדת בטיול רגלי ולא קשה לכוון לגונה-מייוני

בהמשך הרכס המלכותי, מתנשא לגובה 6,368 מטר ההר אייאמפו (Illampu). למרגלותיו, בתוך עמק חקלאי פורה בגובה 2,690 מטר יושבת העיירה השלווה סורטה, גן עדן לחובבי הליכה וטיפוס וגם אפשרות להינפש מעט מהגובה והקור. במקום זה המהווה מוקד משיכה למטיילים מכל העולם הוקמו בארים ומלונות קטנים ומשרדים המשכירים ציוד טיפוס ומחנאות. מכאן אפשר להקיף את האייאמפו בשבעה ימים או לבקר באגם הקדוש לגונה צייאטה (Laguna Chillata) אליה עולים המקומיים להניח מנחות לרוחות האלים.
על שפת האגם שוכנת העיירה קופקבנה מהנמל ניתן להפליג על האגם לאיי השמש והירח, איים מקודשים בהם אתרי פולחן רבים. בקופקבנה היה המקדש החשוב בו עבדו את אלת האדמה, הפצ'אממה שהיא גם אלת השפע והפריון. עם הגעת הספרדים, תפסה הבתולה מקופקבנה, את מקומה של הפצ'אממה. בני האלטיפלאנו רואים בבתולה התגלמות של אלת האדמה ומעין צורה של המשך הפולחן לפצ'אממה בדמות הבתולה. בתחילת אוגוסט, זמן החריש והכנת האדמה לזריעה, הם חוגגים לבתולה את חגה הגדול. כמיליון איש מכל רחבי האלטיפלאנו מגיעים למתחם הכנסייה ומביאים עמם מנחות לבתולה. מהכנסייה הם מטפסים אל הגבעה המתנשאת מעל אגם טיטיקקה ומגישים מנחה לפצ'אממה, זו שהייתה כאן מאז ומתמיד, זו שמביטה אליהם דרך האגם, עין האדמה.

אגם טיטיקקה

אגם טיטיקקה, בגובה 3,850 מטר, הוא האגם הגבוה בעולם בו ישנה תחבורה ימית. באזור כה גבוה אין עצים לבניית סירות ובעזרת גומא-טוטורה קל המשקל, בונים המקומיים דוברות הצפות על המים, שטים על האגם ודגים בו דגים. על שפת האגם ועל האיים מגדלים המקומיים פול וסוגים רבים של תפוחי אדמה. בפברואר חוגגים על אי השמש את יבול תפוחי האדמה הראשון בטקס צבעוני, הקרבת מנחות לאלים, מוזיקה והמון שתייה. הנשים מניחות את יבול הביכורים על אריגים צבעוניים והגברים מגיעים, כורעים ברך, נושקים ליבול ומברכים את אלת האדמה ורוחות ההרים על טוב ליבם. הם לועסים עלי קוקה ומבקשים שכך יהיה גם בשנה הבאה, שלא יהיו בצורות או שיטפונות ושהיבול יספיק לקיום בכבוד עד סוף העונה, לא הרבה יותר מכך. לאחר הברכות ושריפת המנחה על ידי השמאן, פוצחים הגברים בנגינה ושירה והנשים רוקדות בשדה עם הלאמות ודגלים לבנים. החגיגה נמשכת עמוק לתוך הלילה בשתייה וריקודים עד דלא ידע, כפי שמקובל בהרי האנדים.

מדרום לאגם נמצא המקדש העתיק של תרבות טיאוונאקו, התרבות ששלטה עד המאה ה- 12 באנדים ובירתה הייתה בעיר בשם זה. התרבות נעלמה ככל הנראה עקב בצורות ממושכות ונסיגת האגם, וממשיכיה הם בני האינקה שנדדו לעמק קוסקו בחיפוש אחר עתיד טוב יותר. באתר מונוליט בדמותו של האל ויראקוצ'ה, דמות מיתית אנדינית וגם האל הבורא ומייסד הכל. שער אבן גדול מכונה שער השמש ועליו מסותתים כוהנים ושליחים אותם מנסים החוקרים לאפיין כלוח שנה עתיק. באתר גם שני מקדשים שקועים בהם מסותתים פנים רבות, אולי ייצוג השבטים שהיו תחת שלטון תרבות זו. בכניסה לאתר מוזיאון קטן ומצוין בו הסברים על השלבים השונים של התפתחות האזור והתרבות הבלתי מפוענחת שנקראה טיאוונאקו.

ליונגאס מגיעים בנסיעה של כארבע שעות בדרך יפיפייה המטפסת לשיא הרכס ויורדת בכביש מתפתל בג'ונגל שזכה לכינוי "דרך המוות". העיירה המרכזית באזור היא קורויקו (Coroico) ובה נמצאים מלונות נופש קטנים עם בריכה ונוף פסטורלי. בעיירה בארים ומסעדות רבות וממנה אפשר לצאת לסיורים רגליים בכל האזור, או להמשיך בנסיעה למטה לכוון העיירה רורנבקה (Rurenabaque) והג'ונגל הבוליביאני, כדי לבקר בנהר הבני והטואיצ'י שזכה לפרסום בארץ בספרו של יוסי גינסבורג.

בטיחות ובריאות

לה פאז צורכת מכם אנרגיות לטובת עירנות מוגברת וזהירות ביתר מידה. חשוב להבין כי אוכלוסיית העיר ענייה ביותר והיא רואה במטיילים טרף קל להשגת כסף ורכוש בדרך פשוטה ומהירה. כלומר, הרבה מבין נהגי המונית, סוכני הנסיעות, בעלי ההוסטל, המלצר, המוכר בחנות, ושאר נותני השירות, מחכים להזדמנות להרוויח עוד כמה בוליביאנוס... (כמובן שיש גם את היוצאים מן הכלל שליבם מלא כוונות טובות). לכן, שימו לב טוב טוב על איזו מונית אתם עולים, עם איזו סוכנות אתם יוצאים, איפה אתם משאירים את הציוד שלכם (בין אם זה רק את המוצ'ילה ובין אם זה הדרכון והויזה), והיו זהירים פי כמה וכמה משאר המדינות השכנות... שמרו טוב על הציוד שאתם משאירים בחדר שבהוסטל, בלה פאז יש נטייה לגנוב מהחדרים... השתמשו במנעולים טובים ואל תשאירו דברים יקרי ערך בחדר. (אל תחביאו... קחו איתכם, הם מכירים את כל הטריקים...) שמרו על עצמכם.

אחד הדבר החשובים ביותר בטיול בכלל ובבוליביה בפרט זה בריאות. לה פאז ידועה לשמצה בתחלואת המטיילים בה. השתדלו לא לאכול במקומות לא מסודרים ונקיים עד כמה שאפשר. בוליביה לא היגיינית באופן כללי ורוב המטיילים שמגיעים לעיר נדבקים בחיידקים מכאבי בטן, שילשולים ושאר מחלות. באופן כללי עדיף לאכול בבוליביה עוף ולא בשר, וכדאי לשים לב לתנאי הנקיון והיהגיינה במסעדות ובדוכנים, השתמשו בהיגיון בריא והימנעו ממקומות לא ראויים.

תחבורה

מלה פאז לרורה נבאקה
אחד היעדים המועדפים על ישראלים בבוליביה הוא רורה נבאקה. ישנן שתי אופציות להגעה:
אופציה א- דרך משובשת, הנסיעה היא באוטובוס ישן ולא נוח הנוטה להתקלקל ולעצור בדרך. זמן ההגעה 18 שעות בקירוב.
אופציה ב- טיסה במטוס נוסעים קטן שבמזג אוויר לטא נוח עלולה להתבטל. ברמת העקרון מתוכננות שתי טיסות ביום אך אין ערובה לכך, ייתכן שהטיסה תבוטל כשעתיים לפני זמן היעד להמראה.
זמן הגעה משוער שעה אחת

אוטובוס מלה פאז ליעדים נוספים
תחנת האוטובוס המרכזית של לה-פאז ממוקמת מרחק קילומטרים ספורים ממרכז העיר. כדאי להגיע לתחנה במונית. מלה פאז תוכלו להגיע לכל יעד שרק תחפצו, אך רצוי לברר מאיפה לקחת את האוטובוס ליעד.

היעדים העיקריים הם:

סוקרה, איוני, סנטה קרוז, אורור, קוצ'במבה ופוטוסי בתוך בוליביה מתחנת האוטובוס המרכזית.סוראטה וקפקבנה ממסוף הממוקם ליד בית הקברות. ליעדים מחוץ למדינה תוכלו להגיע מתהתחנה המרכזית, קוסקו ופונו בפרו, ריקיקה ואריקה בצ'ילה.

מוניות בלה פאז

בוליביה עמוסה בנהגי מונית לא מורשים ולכן קרו ויקרו מספר לא מבוטל של מקרים בהם עלו תיירים למוניות לא מורשות (ללא כובע צהוב) ושילמו על כך בציוד ובכסף שעליהם. שימו לב שאתם עולים אך ורק על מוניות מורשות אל תיהיו המקרה הבא.

01bright

01bright

Utopia & Relaxation

Fun & Extreeme

Treks & Adventures

Parties & Nightlife