• Show Image
  • Show Image
  • Show Image
  • 04bright
  • Show Image

01bright 01bright

01bright

קארטרה אוסטראל- מסלול ב 8 ימים - אוהד כהן

טוב אז קודם כל קצת על הקרטרה בכללי:

הקארטרה אוסטרל (הדרך הדרומית) זוהי דרך (ברובה דרך עפר) פרסת לאורך של קצת יותר מ- 1000 ק¨מ ומחברת בין צ’איטן בצפון צ’ילה לפורטו יונגס בדרום. ישנם דרכים רבות ושונות לעבור את הדרך. לאלון ולי (אוהד) היה ברור מהרגע ששמענו על הקרטרה שרק בטרמפים נוכל להרגיש את הדרך באמת. ואת האמת זה בדיוק מה שהיה...
בניגוד לרוב הישראלים שעושים את הקרטרה מצפון לדרום אנחנו עשינו מדרום לצפון (לא מסיבות חשובות מדי).
אז אחרי נסיעה מענגת של 35 שעות מאושוויה הגענו לעיירת הגבול צילה צ’יקו שמשם אפשר להגיע לתחילת הקרטרה.החלטנו לקחת יום אחד להתארגנות וחיפשנו הוסטל בעיירה מה שהתברר כמשימה לא פשוטה בכלל. מסתבר שכל ההוסטלים מלאים (אין לי מושג במה כי לא ראינו אף תייר במקום הזה).ממש לפני שהתייאשנו ופתחנו אוהל עצרה לידנו מישהי שהציע לנו לבוא לישון בהוסטל שלה. המחיר היה נמוך והחדרים בהתאם - כמו בית בטול כרם. המשכנו את יומנו בקניות לקראת מסענו הקרב והלכנו לישון - מחר מתחילים.

היום הראשון
לאחר ארוחת בוקר קלילה יצאנו לדרכנו. חדורי מטוביציה לקחנו את המוצילות וצעדנו לכיוון היציאה מצ’ילה צ’יקו. לאחר כשעתיים וחצי של המתנה הגיע הטרמפ המיוחל: עצרה לידנו משאית קטנה שנראת כמו משאית להובלת נקניקים. אלון ואני הסתכלנו אחד על השני במבט של :’ברור שעולים על זה’ ואחרי דקה היינו סגורים בתא המטען.בהתחלה חשבנו וואלה מגניב טרמפ ראשון אבל אחרי שהדלקנו את האור וראינו את המסור שרשרת ששכב לו בפינה ההתלהבות פחתה קצת...
טוב אז בנסיעה הזאת לא ראינו נוף אבל אכלנו מלא אבק וטילטולים עזים שגרמו לנו להתגעגע לטיולית. לאחר כשעה וחצי של נסיעה הדלת נפתחה ושם ירדו חוטבי העצים (או מה שהם) ואנחנו גם. ירדנו מהמשאית מאובקים כמו אחרי שבוע שטח וראינו שהנוף בחוץ פשוט מדהים- אגם כחול ונוצץ כשבתוכו מפוזרים איים. אבל מה אנחנו באמצע שומקום.ממש שומקום. אז חיכינו לטרמפ בשומקום הזה. ניסינו את שיטת הסיגריה - לא תופס בקרטרה - כל אחד פירק איזה חצי קופסא...המשכנו להעביר את הזמן בזריקת אבנים - גם זה נמאס בשלב כלשהו עד שאחרי 5 שעות עצרה לנו משאית שמגיעה עד הצומת שבה מתחילה הקרטרה בתכלס. העברנו את הנסיעה בשיחה עם הנהג על המצב הכלכלי בצ’ילה (מסתבר שלא משהו) ועל המצב הביטחוני בארץ. בסופו של עניין סגרנו שעדיף צ’ילה...אחרי התעכבות של שעתיים בכפר של אמא שלו הגענו לצומת.
מצאנו מקום נחמד לפתוח בו את האוהל ואחרי ארוחת ערב טובה הלכנו לישון. וואי איזה יום - ואפילו עוד לא התחלנו...

היום השני
השכמנו קום כדי לתפוס את הרכבים שנוסעים מוקדם לעבודה - מסתבר שאין הרבה כאלה... מזג האוויר היום לא משהו קר מאוד ויש רוחות מטורפות. אחרי שעתיים וארבע סיגריות של בוקר התחלנו לפתח משחק הימורים על סוג הרכב שיבוא והאם הוא יעצור - זה עזר להעביר קצת את הזמן... אחרי שלוש שעות עצרה לנו מישהי וביחד עם עוד טרמפיסט מקומי נסענו לכיוון ריו טרנקילו. הדרך מאוד יפה- גשרים גדולים שמתחתם עוברים נהרות בצבע טורקיז. תורמוסים צהובים שמכסים כל פינה בצדי הדרך ורכס האנדים האדיר שפרוש מימיננו. בדרך החלטנו שבגלל מזג האוויר המחורבן נוותר על השייט למערות השיש שזה פחות או יותר מה שיש לעשות בריו טרנקילו .למרות זאת החלטנו לרדת מהטרמפ שהמשיך צפונה ולעצור בעיירה הציורית (היה אומר אייל פלד) ריו טרנקילו כדי להרגיש קצת את המקום. המקום מאוד נחמד .פגשנו במרכז העיירה שתי בנות שהכרנו בצ’ילה צ’יקו וביחד איתם העברנו את הזמן בהמתנה לטרמפ.
אז התחלנו בתה המשכנו לאמפנדס עברנו לסנדוויצים ווואלה שום רכב לא בא...
הכנו קפה שחור ואז הגיע אז סלבריטאי צ’ילאני שאין לי מושג מה הוא איבד כאן.. אחת הבנות לקחה ממנו חתימה בשביל הצחוקים ונתנו לו כוס קפה שחור נחלה אמיתי.. שיראה מה זה קפה אמיתי הילד... נראה שהוא אהב את זה. הגיע הערב ואיתו ההבנה שלא נצא מכאן היום אז החלטנו להתקפל - הבנות להוסטל ואנחנו לאוהל כמובן.

Carretera-Austral-trempim1
 
היום השלישי
קמנו היום מוקדם מכיוון ששאלנו אתמול אנשים מקומיים מתי יש תנועת רכבים והם אמרו שבין 9-7 .את כמות המכוניות שעברו אתם יכולים לנחש אפשר לספור על כף יד אחת. למעשה שתי אצבעות היו מספיקות... עמדנו עם שתי הבנות והמתנו לטרמפ בערך ב-11 הבנות התייאשו ולקחו אוטובוס .כמובן שאחרי דקה בדיוק כמו שרק מרפי מסוגל עצרלנו טנדר חדש ומפנק. יצאנו מריו טרנקילו אחרי 24 שעות בדיוק. הנהג היה ממש נחמד ועשה לנו סוג של סיור מודרך כשעצר לנו בדרך לצלם מקומות יפים וליווה את זה בהסברים מעמיקים.. הדרך יפהפיה- יערות עצומים וגושי סלע ענקיים כשמולנו עומד ניצב הר הסרו קסטיזו (הר הטירה ) המרשים. הגענו לעיירה סרו קסטיזו ופגשנו שם שני חברה שעשו איתנו את הטוארוס דל פיינה.קצת שבעים מטרקים ביבשת החלטנו לוותר על הטרק ועדפנו ללכת לאכול המבורגר באוטובוס מסעדה שבצומת- ללא ספק אחד מהטובים שאכלתי...עמדנו בטרמפיאדה עם שני ישראלים שהיו שם -סה¨כ 8 אנשים שמחכים לטרמפ לקויאקה -העיר הכי גדולה בקרטרה. אחרי פחות מחצי שעה עצרה לנו משאית שהעלתה את כולם -8! שיא הקרטרה שלנו (שעוד ישבר בהמשך).
 
הגענו לקואיקה אחרי שעה וחצי (הנסיעה על כביש אספלט) וגילינו שזאת עיר ממש מגניבה שמלא אנשים מסתובבים בכיכר המרכזית ונראה שאין להם מה לעשות בחיים חוץ מלאכול גלידה... בגלל חג המולד היו הרבה הופעות ודוכנים פזורים לאורך המדרחוב.מזג האוויר היה פשוט מצוין שמיים כחולים וחם. סוף סוף חם.. אז כראוי למעמד קנינו בירה קריסטל וישבנו על הדשא בשמש- תענוג. סגרנו את הערב ביין וגיטרה והלכנו לישון.

היום הרביעי
יצאנו לטייל בפארק הלאומי קויאיקה. תפסנו טרמפ (אלא מה?) מהקמפינג עד הכניסה לפארק ועשינו את המסלול ההיקפי. הפארק נחמד .לא להיט. יש כמה תצפיות יפות על העיר ועל הואדי שמתחת אבל רוב הלגונות בו נראות יותר כמו שלוליות - בקיוצר כבר ראינו דברים יפים מאלה. החלונו להשאר לעוד לילה בעיר ולהמשיך רק מחר. החלפנו לבגדים קצרים (סוף סוף אחרי חודשיים בפטגוניה..)והלכנו להסתובב בעיר. הצטלמנו עם התזמורת הצבאית (באמת צבא עסוק יש להם) ואכלנו גלידות. סיימנו את הערב בפאב מקומי שבו מאוד התפלאו על הבקשה המוזרה לקבל בוטנים עם הבירה (קצת מוזרים הצ’ילאנים...) הלכנו לישון - מחר ממשיכים.Carretera-Austral-trempim2
 
היום החמישי
התמקמנו על הגשר ביציאה מהעיר וחיכינו לטרמפ. למרות שעברו המון מכוניות דבר שלא אופייני בקרטרה אף רכב לא עצר. לאחר כ-5 שעות החלפנו מקום בתקווה לשנות גם את המזל. לא עזר גם שם נתקענו. אחרי שעתיים אלון הכין זר תורמוסים יפה שבעזרתו ניסה לשכנע את הנהגים לעצור- וואלה עבד עצרו לנו זוג נחמד והעמסנו את עצמנו בקבינה הפתוחה מאחור. הדרך היתה מקסימה. הכי יפה בעייני בקרטרה ואחד מהדברים היפים שראיתי ביותר מחמישה חודשים ביבשת. במילים באמת שאי אפשר לתאר את היופי אז אני פשוט יסכם שהדרך פשוט מדהימה.
לאחר נסיעה של כשעה וחצי הגענו לכפר קטן - מנאיולס והתקפלנו לקמפינג. מצאנו מקום יפה ממש בתוך שדה תורמוסים.אכלנו ארוחת ערב קינחנו בפופקורן והלכנו לישון. כל כך יפה פה...

היום השישי
הגענו לטרמיפיאדה וחיכינו כשעה. התחלנו להשתעמם אז קנינו במכולת המקומית מטקות והתחנו לשחק ...כן אני יודע.. מסתבר שאפשר לעשות הכל כדי להעביר קצת זמן...
אחרי כארבע שעות של שיזוף בשמש עצר לנו טרמפ והעלה את כולנו (6 אנשים) כמעט עשינו תאונה בדרך היה קצת מפחיד אבל נו שיהיה העיקר החוויה...
הנהג עצר לנו בצומת שמובילה לפורטו סיזנס והיה חם בטירוף. אמרנו יפה תודה העפנו את המוצילות ורצנו לנהר להתרחץ.המים היו קפואים אבל בחום הזה זה פינוק מטורף..
לאחר כשעתיים וחצי של המתנה הבנות שאיתנו מאז חתכו לכפר הקרוב לאיזה הוסטל ואנחנו התחלנו להכין ארוחת ערב . כמובן שאחרי עשר דקות עצר לידנו רכב מפואר שאין לי מושג למה הוא החליט לעצור לנו. העפנו את הפסטה וקפצנו לרכב מאושרים.
הבחור ברכב היה איזה יהודי אנגלי שאמר שעצר בגלל ששמע אותי מדבר עברית - נו מסתבר שלפעמים עדין שווה להיות ישראלי...
הוא הוריד אותנו בכניסה לפארק של הקרחות התלוי ואז גילינו שנשארנו עם איזה חצי ליטר מים לארבע אנשים וקצת פסטה.. נו יהיה בסדר

היום השביעי
קמנו ונכנסו לפארק הקרחון התלוי. עלינו לתצפית - ממש יפה .ירדנו לעבר הלגונה. גם היום ממש חם אז כמובן שנכנסנו . הכנו קפה שחור עישנו סיגריה והשתזפנו- נו מה צריך יותר מזה?...
ביציאה עשינו ארוחה מפנקת של בערך כל מה שנשאר לנו מהאוכל והלכנו לצומת לנסות את מזלנו להגיע לכפר הקרוב עוד היום.
עברה מכונית בכביש בערך פעם בשעה ולמרות תחנונינו לא עצר אף רכב.
החלטנו שהולכים לישון ומנסים מחר לא לפני שעשינו מדורה מהגיטרה שלי ז¨ל שלא שרדה את הטרמפ האחרון...

היום השמיני והאחרון
התמקמנו בצומת בערך ב-9 ונוכחנו לדעת שהמזל מאתמול לא ממש השתנה. זוג הישראלים שפגשנו קודם התייאשו ואחרי שעה החליטו ללכת ברגל לכפר (24 ק¨מ) ואנחנו נשארנו בלזהות חפצים ולשיר שירים של סאבלימינל (תבינו עד כמה היה משעמם).
אחרי שב-4 שעות שאנחנו מחכים עברו שתי מכוניות בדיוק המצב לא נראה מעודד בכלל אבל אז עצרה לנו משאית שהביאה איתה ישראלים שירדו בפארק ולשחמתנו מגיעה כמעט עד ציאטן- תחנתנו הסופית. כשעלינו הנהג הסביר לנו שאסור לעשן מאחור כי החביות שאנחנו עומדים עליהן מכילות דלק מסוקים.. בטיחות מעל הכל לא?!
מאושרים עלינו למשאית 6 אנשים ואחרי כמה קילומטרים הנהג עצר גם לזוג הישראלים
ולעוד זוג -סה¨כ 10 אנשים בטרמפ- שיא קרטרה חדש...
הנהג היה ממש נחמד ועצר לנו על פי בקשותינו לסופר.לקנות לחם ולמלא מים כשנגמר.
הדרך היתה מאוד יפה ובמהלכה עברנו מעל עשרות גשרים שמתחתם עובר נהר עצום ויפה. היה כל כך חם במשאית שממש השתזפנו
4 אנשים ירדו בדרך והנהג עצר לנו במקום 7 ק¨מ לפני פורטו קרדנס. נתנו לו במתנה על היחס הנפלא דוריטוס עוגיות ובובות מחרוזים שאחת הבנות הכינה...
אבל מה עכשיו אנחנו תקועים...שועל לא עובר בכביש הזה...החלטנו שאנחנו ממשיכים
ברגל עד הכפר - מסע פילים קטן.
אבל מה כנראה שזה היה יום המזל שלנו כי אחרי קילומטר אחד של הליכה עצרה לנו משאית שמגיעה עד צ’איטן... המשאית היתה עמוסה בקבוקי בירה (ריקים...) הנהג נסע כמו מטורף והיה ממש קר מאחור אבל הגענו ליעדנו אמנם מקוררים אבל מאושרים...
סיימנו את הקרטרה...
הגענו לצ’איטן שמסתבר שרוב הזמן העיירה הזאת ממש בתוך ענן (מוזר) .עלינו על משאית שהיה לה מאחור דג ענקי (שום דבר כבר לא הזוי מדי בשבילנו) ונסענו להוסטל - מיטה...
זהו .עכשיו  כבר אפשר ללכת על כביש בלי שכל מכונית שתעבור תגרום לך להושיט יד לעשות פרצוף מסכן ולקוות שהיא תעצור.

Carretera-Austral-trempim3
אני יכול להגיד שאחרי חמישה חודשים של טיול בהמון מקומות ביבשת ושלל אטרקציות שעשיתי שזוהי אחת החוויות הכי חזקות שלי מהטיול ואחד מהמקומות הכי יפים שהייתי בהם... אם הדברים נראים אותו דבר מקבינה של משאית מצוקמקת או מהמושב הנוח של הרכב השכור כנראה שכן... אבל הדרך היחידה להכיר את המקום את האנשים ואת התרבות המקומית .לדעתי. זה בטרמפים .אז אל תחשבו פעמיים.

01bright

01bright

01bright

Utopia & Relaxation

Fun & Extreeme

Treks & Adventures

Parties & Nightlife