• Show Image
  • Show Image
  • Show Image
  • 04bright
  • Show Image

01bright 01bright 01bright

01bright

סיפור דרך - פוקון, טיול להר הגעש ויאריקה ושבט המפוצ'ה - נתי גרינוולד

מגיעים לפוקון

Pucon1

כאשר נעצר האוטובוס הלילי מסנטיאגו לפוקון בתחנתו הראשונה בעיר Temuco, ורק אחרי שסיים להגיש לכל הנוסעים קפה חם וטעים, החל קרלוס, עוזר הנהג/ דייל, במילוי תפקידו החדש - פתיחת הוילונות. וזו הייתה מתנה של ממש: המראות שפתאום התגלו בפנינו, הותירו אותנו המומים: מרחבים ירוקים אינסופיים, בקתות עץ פזורות לכל עבר, בעלי חיים שמסתובבים להם בחופשי ללא כל הפרעה... דילגנו על העיירה Villarrica, והאוטובוס החל לפלס את דרכו לעבר פוקון (Pucon). יכלנו לצפות בצד אחד באגם כחול מדהים ביופיו, אגם ה-Villarrica, ושבילי עפר שמובילים מהכביש הראשי בו נסענו אל תוך חופי האגם ואזורי קמפינג מוסדרים. ומן הצד השני, מרשים עוד יותר, הופיע לו לפתע במלוא עוצמתו הר הגעש ה-Villarrica, כ-2840 מטרים של אדמה וולקנית המכוסה בשלג. יצירתיות במתן השמות אינה תכונה המאפיינת את האזור, אך הטבע ללא ספק היטיב לעשות כאן, להנאתם של תושבי המקום ושל המוצ`ילרים הישראלים הצמאים לנופים וטיולים.

הגעה לפוקון: כשמטיילים עם מוצ`ילה על הגב, שמשקלה עשוי להגיע לכ-15 קג` ( או אפילו לכ-20 קג` אם אתם סוחבים מוצרי איפור וקרמים למיניהם), הדבר הראשון שיעסיק אתכם מייד עם הגעתכם לכל מקום, הנו חיפוש מקום לינה, שיאפשר לכם בעיקר להיפטר מהתרמיל. לפוקון הגענו עם המלצות חמות על אכסנייה בשם Nature (רח` ohiggins 758, טל`: 463966/67), שמהר מאוד התבררו כמוצדקות לחלוטין. מצאנו ב-Nature את המקום שהכי דומה לבית שיכול להיות. מבחינת המבנה והנוחות, האכסנייה היא מאוד פשוטה, חדרים ושרותים משותפים ומטבח מאובזר באופן מלא על מנת שנוכל לבשל לעצמנו. סלון יפה ומרווח עם אח באמצע ורהיטי עץ מפריד בין החדרים לגינה המטופחת. גם מהמטבח יש יציאה לגינה, וממש ליד הפתח יש parrilla (מנגל) עם כל הציוד הדרוש להכנת אסאדו ארגנטינאי (או צ`יליאני). מיותר לומר כי ה-parrilla עתידה הייתה להיות לי שימושית ביותר במהלך השהייה שלי בפוקון.

אבל כשאני מדבר על "תחושה של בית", איני מתכוון כמובן למבנה, אלא למשפחתיות שמורגשת באכסנייה. וזה בדיוק מה שמייחד את Nature. שלושה צ`יליאנים מנהלים "עסק אנושי" למופת. גלוריה ואלחנדרו הם זוג מקסים שעוסק בניהול אדמיניסטרטיבי של האכסנייה ובתפעול הטיפוס להר הגעש, ציוד אישי, מדריכים, תחבורה, ביטוח וכו`. אפשר לפנות אליהם לכל דבר ותמיד ישמחו לעזור. הצלע השלישי ב"משולש הקדוש" הזה, היא ג`ינה, בחורה חצי צ`יליאנית וחצי אינדיאנית ( משבט ה-mapuche, עליהם אספר בהמשך), שהתגוררה בעבר בארץ ומשמשת מן חוליה מקשרת בין המוצ`ילרו הישראלי שטרם מסתדר עם השפה המקומית לבין העולם החיצון. בהיותה שולטת ביד רמה מבחינה גיאוגרפית באזור הדרום, ג`ינה תשב עם כל הדורש לתכנן את המשך הטיול מפוקון ודרומה. אם תשכילו להחזיר למשפחת Nature באותו המטבע של חום ואנושיות, אולי תזכו לחלוק איתם ערב של אסאדו, גיטרות והרבה יין. בלילה האחרון שלנו בפוקון, אלחנדרו תפס פיקוד על הגיטרה, אני על המנגל, וכולנו כאחד על שבעת בקבוקי היין שסיימו בכבוד את תפקידם בעולם הזה. חוויה אמיתית.

טיולים מסביב לעיירה

רפטינג בנחל Trancura: במהלך סוף השבוע שבילינו בפוקון התקיים מבצע התרמה לנזקקים בכל צ`ילה. מדובר באירוע הדומה לאלו המתקיימים גם בארץ בתקופות החגים (לתת, שירותרום וכו`). במסגרת המבצע, הופיעו אמנים מקומים רבים בפני הקהל הרחב במרכז העיר והוצעו הנחות משמעותיות ברישום לאטרקציות השונות שניתן לעשות בעיר תיירותית שכזו. למשל, הסוכנויות לספורט אתגרי הציעו רפטינג ללא תשלום בתמורה לתרומת סכום מסויים לנזקקים. כך היה שהצטרפתי למאמץ הלאומי הצ`יליאני, ויצאתי לרפטינג במים הקפואים של נחל Trancura התחתון (רמה 3 במונחי רפטינג). ביחד עם חמישה צ`יליאנים ועוד שני מדריכים, עליתי על הסירה אל תוך המים הצלולים והסוערים של הנחל. נהנתי מכל רגע, לא רק מהרפטינג אלא גם מהסיפורים של חבריי לסירה ובייחוד מהנוף המרהיב. באחד הרפידים הקשים, איבדתי את שיווי המשקל ועפתי אל תוך המים. כאשר טיפסתי חזרה לסירה, לא לפני ששתיתי להנאתי חצי ליטר מיי שלגים, נדהמתי לגלות שרק המדריכים נותרו עומדים בתוכה. כל שאר חברי הצוות נסחפו אל מורד הנהר. מהר מאוד אספנו את כולם (אל דאגה, הציוד בטיחותי ביותר וגם מי שלא יודע לשחות יצוף למעלה), נעצרנו לנוח באזור שקט יותר של הנהר ורק נסו לדמיין את המחזה שאתאר כעת: מים כחולים מלפנינו, יער ירוק מדהים ביופיו משני הצדדים, ומעלינו מעל קו האופק שלושה הרי געש מושלגים עוצרי נשימה. החיים יפים. במיוחד בצד הזה של הגלובוס.

Pucon2

טיול יומי ל-Ojos del Caburgua: למחרת יצאנו ביחד עם כמה חברים מהאכסנייה, לטיול רגלי ל-Ojos del Caburgua, עשרים קמ` של דרך נופית יפיפייה המובילה אל נחל תת קרקעי שנוצר כתוצאה מהתפרצויות ישנות של הר הגעש. הנחל מתגלה לעין באזור זה ויוצר מספר מפלים. אח"כ ממשיך לזרום לכיוון האגם Caburgua מתחת לקרקע. בגלל שרק כאן הנחל "מוציא את ראשו" החוצה, המקום מכונה "העיניים של נחל קבורגואה". אחרי ביקור במפלים חזרנו בטרמפים לפוקון, אבל למעשה היינו יכולים להמשיך לטייל באזור האגם עצמו. המקומים מספרים שליד האגם אפשר למצוא אישה זקנה שמוכרת את האמפנאדס הכי טעימים בצ`ילה. כל המסלול היה מאוד יפה ולדעתי מומלץ עוד יותר לטייל בו באופניים. (ניתן לשכור אופניי הרים בסוכנויות השונות שברח` הראשי, אולם בחברת פוליטור קיימת הנחה יפה לאורחי Nature).

pucon3

המעיינות החמים "Los Pozones": ביחד עם דני, שותפתי הנאמנה והמקסימה לטיול, הזמנו מייד אחרי הטיפוס הסעה שתיקח אותנו למעיינות החמים "לוס פוזונס". מעיינות אלו ממוקמים בתוך יער וצמוד לנחל. אפשר למצוא מעיינות רבים באזור פוקון, חלק כוללים גם ספא ולינה. אנחנו הסתפקנו בישיבה בתוך בריכות המים החמים במשך שעתיים וחצי. המקומים ממליצים לצאת מהבריכות כל כמה דקות, להתרחץ במים הקפואים של הנחל ולחזור אל תוך הבריכות. ויתרנו על התענוג. עייפים אך מרוצים חזרנו אחרי חצות לאכסנייה ולמחרת זו הייתה הפעם הראשונה מאז תחילת הטיול שקמתי מאוחר.

pucon4

הר הגעש ויאריקה

הטיפוס להר הגעש ה-Villarrica: הטיפוס ל-Villarrica מהווה ציון דרך חשוב בטיול שלנו, בגלל ההכנות שלפני, בגלל הקושי שבטיפוס על שלג, בגלל הנופים הייחודים כל כך, ובגלל תחושת האופוריה שלאחר ההגעה לפסגה.

מבחינת ההכנות לקראת הטיפוס, עלינו לבחור קודם כל עם מי מטפסים, כלומר, יש הבדל לא קטן בין הסוכנויות שמעלות קבוצות על ההר, גם מבחינת המחיר שהן גובות אבל בעיקר מבחינת איכות הציוד, יחס המדריכים ובטיחות. אנחנו בחרנו שוב ב-Nature, שאמנם היא קצת יותר יקרה, אבל מחזיקה בציוד במצב מצויין, דואגת לכל הפרטים הבטיחותים, מארגנת קבוצות קטנות (מעולם לא יותר משישה מטפסים על כל מדריך) ומעל הכל מעסיקה צוות מדריכים בעלי ניסיון רב, יחסי אנוש מעולים וסבלנות אינסופית. הדברים האלה חשובים מאוד בעיניי ובאים לידי ביטוי לא פעם במהלך הטיפוס. יום לפני הטיפוס נפגשנו עם אלחנדרו וג`ינה על מנת למדוד את הציוד שכולל נעלי טיפוס שלג, חליפות אטומות מים, דוקרנים, גרזן, כפפות, כובע, קסדה,"כיסוי תחת" (את הירידה חזרה לבסיס גולשים בישיבה) ומסכת גז. הכנו סנדויצ`ים ושתייה (ממליץ על שקדים, שוקולד ובננה) כיוון שלמחרת יוצאים בסביבות שבע בבוקר וחוזרים רק לקראת חמש בערב.

את אלף המטרים הראשונים עלינו ברכבל (ניתן לעלות גם רגלית אבל מעטים עושים זאת), ומגובה 1500 מ` מתחילים את הטיפוס. סה"כ מטפסים כ-1200 מ` אבל כיוון שהטיפוס הוא בזיגזג, למעשה הולכים במעלה ההר מרחק של כ-5 קמ`, בין ארבע לשש שעות. חשוב לזכור שאולם ההגעה לפסגה מהווה את שיא הריגוש ביום הזה, אבל גם הדרך אליה היא פשוט יפיפייה, עם נופים שמשתנים כל פעם, וכובשים חלק אחר מההר. הקבוצה שלי טיפסה בקצב איטי יחסית, וכאן מגיעה הערכתי הרבה לססאר, המדריך שלנו, שליווה את בנות הקבוצה בסבלנות רבה, יחס מדהים וחיוך על הפנים כל הדרך למעלה. מאידך, אני יכולתי להרשות לעצמי לעצור, לתצפת, לצלם, לנשום אוויר הרים ולהתענג על הנוף, ואפילו להכין תה חם, כל פעם שפתחתי פער גדול מדי משאר הקבוצה. ההגעה לפסגה הנה חוויה מיוחדת במינה, אפשר להיכנס מעט דרך הלוע ולצפות בהתפרצויות קטנות של לבה. באותו יום, סמיכות העשן מנעה מאיתנו להתקרב יותר מדי על מנת לצפות בלבה טוב יותר. ועדיין, המאמץ היה שווה בהחלט. גלשנו את רוב הדרך למטה בישיבה, וזה היה אולי החלק הכיפי והמצחיק ביותר. זכינו בכבוד להיות האחרונים שעזבו את ההר, וכשהגענו בחזרה לאכסנייה, גלוריה חיכתה לנו עם תה חם ועוגיות ואלחנדרו פינק את הבנות עם עיסוי בכפות הרגליים. אין לי כבר מה להוסיף אודות היחס האישי של Nature.

שבט המפוצ'ה, המלצה אישית  ו'פרידה' מפינושה

שבט המפוצ`ה: לפני בואו של האדם הלבן, התגוררו באזור מרכז ודרום צ`ילה (פחות או יותר מאזור Temuco בצפון ועד Chiloe בדרום) שבטים אינדיאנים שונים כשהחשוב והידוע מביניהם היה שבט ה-Mapuche. פירוש השם בדיאלקט השבטי הוא "אנשי האדמה", והשם מצביע על כך שהשבט עסק בעיקר בחקלאות, דייג וגידול בעלי חיים. במקור היה מדובר על קהילה מיושבת יותר מאשר נודדת (בעיקר בדרום), אבל מלחמות הכיבוש, מגפות והתפרצויות הרי הגעש גרמו לאוכלוסיה המקומית להתפזר, ובאזורים מסוימים אף להיעלם. עם זאת, חלק חשוב מהאוכלוסיה הצ`יליאנית העכשווית מקורה בשבט המפוצ`ה, או בעירוב שבין המפוצ`ס לבין הספרדים וכן ניתן לזהות גם השפעות "מפוצ`יות" בתרבות, באוכל ובמנהגים המקומיים. היום, המפוצ`ס פחות שומרים על הייחודיות שאיפיינה אותם, רבים מהם כבר אינם דוברים את הדיאלקט, לובשים ביגוד מערבי ואנו מתקשים למצוא קהילות אותנטיות. בכל אופן, אני מקווה לפגוש אותם בצורתם המקורית במהלך הטיול, וזו אחת הסיבות בגללה אני מאוד רוצה לבקר באי Chiloe. אם אצליח, אשמח לעדכן אתכם על פרטים נוספים אודות "אנשי האדמה".

המלצות נוספות לטיולים באזור פוקון: יש באזור פוקון אפשרות לצאת לשני טרקים יפים, הראשון parque nacional huerquehue, המוכר על ידי הישראלים כ"טרק הנמלים" והשני parque nacional villarrica, שנחשב לאחד היפים בצ`ילה. שניהם אמורים להיפתח בשלמותם למטיילים באמצע דצמבר. אני בעצמי מתכנן לעבור שוב דרך פוקון בחזרה מהדרום על מנת לטרק בלפחות אחד מהם.

וסיפור אישי, לסיום: אסיים עם סיפור שסיפר לי אלחנדרו באחד הערבים בו ישבנו לשתות מטה ולנגן על גיטרה: אלחנדרו היה בצעירותו בין מקימי הלהקה הלאומית הצ`יליאנית לשירה ונגינה, ומורו הרוחני היה אחד המוזיקאים הגדולים בתולדות הפולקלור הצ`יליאני, ויקטור חארה שמו. ויקטור, כמו רוב האומנים הצ`יליאנים, תמך מבחינה פוליטית בתנועות השמאל. לאחר ההפיכה הצבאית בצ`ילה שהביאה להפלתו של השלטון הסוציאליסטי, נעצר ויקטור חארה באוניברסיטת סנטיאגו כאשר הנשק היחידי שהחזיק בידו הייתה הגיטרה. המוזיקאי נלקח לאיצטדיון הלאומי שבסנטיאגו הבירה, ושם עונה על ידי חיילי צבא הדיקטטורה. מספרים כי ידיו רוסקו ואז נדרש לנגן לכבוד מפקד היחידה. ויקטור חארה נהרג באותו יום כתוצאה מהמכות שקיבל וגופתו נמצאה זרוקה ברחוב. השבוע בא לקיצו אחד הפרקים החשוכים בתולדות צ`ילה והאנושות כולה עם מותו של הדיקטטור לשעבר אוגוסטו פינושה. אני מדמיין את החיוך על פניו של אלחנדרו ומקווה שאם ויקטור חארה יפגוש את הדיקטטור איפשהו שם למעלה, יידע כבר להתחשבן עמו.

בכתבה הבאה אספר לכם על הגעתי לארגנטינה, ארץ מולדתי, ועל הימים הראשונים במדינה היפיפייה הזו, ב-San Martin de Los Andes ובשבעת האגמים. להתראות בינתיים!

01bright

01bright

Utopia & Relaxation

Fun & Extreeme

Treks & Adventures

Parties & Nightlife