• Show Image
  • Show Image
  • Show Image
  • 04bright
  • Show Image

01bright 01bright

01bright

איי הפסחא - מידע כללי ואטרקציות

Passover

אי הפסחא (בשפת הרפה נוי: רָפָּה נוּי; בספרדית: Isla de Pascua) הוא אי באוקיינוס השקט, כ-3,700 קילומטרים מערבית לחופי אמריקה הדרומית, המצוי מאז שנת 1888 בשליטת צ'ילה. האי נודע בפסלי האבן הענקיים שבו, המכונים מואי (Moai). אוכלוסיית האי מונה כ-4,500 נפש, רובם ממוצא פולינזי. במשך שנים רבות, מאז שהתגלה על ידי האירופים, גירה האי את סקרנותם של חוקרים בשל מספר תופעות שהתקשו להסבירן. התעלומה הראשונה היא מקור תושביו הראשונים של האי, המרוחק אלפי קילומטרים ממקומות מיושבים אחרים. תעלומה נוספת היא אופן יצירתם של פסלי הענק, שמשקלם עשרות טונות ואף יותר, ולא פחות מסקרן הוא אופן הובלתם למרחקים של עד עשרה קילומטרים מאתר מרכזי שבו נחצבו, והצבתם על במות מוגבהות כשעל ראשם מונח גוש אבן גדול שאף הוא שוקל מספר טונות. הדבר מפתיע במיוחד, לאור העובדה שלתושבים לא היו כלי עבודה ממתכת והייתה בידיהם טכנולוגיה פרימיטיבית ביותר. בנוסף, טרם פוענח הכתב הייחודי שבו השתמשו התושבים.

האי נקרא בעולם "אי הפסחא" (בספרדית, אחת משתי השפות הרשמיות של האי הוא מכונה Isla de Pascua), משום שהתגלה לאירופים לראשונה בחג הפסחא (5 באפריל 1722). הילידים מכנים את האי "רָאפָּא נוּי" (Rapa Nui), שם חדש יחסית שניתן לו על ידי ילידי פולינזיה מטהיטי שביקרו בו בשנת 1863. משמעות השם הוא "ראפא הגדול", משום שהוא הזכיר להם את האי "ראפא" בפולינזיה, שמאז קיבל את השם "ראפא איטי" ("ראפא הקטן"). עד אז כינו הילידים את האי בשם "טה פיטו או טה הנואה" (Te Pito O Te Henua) שפירושו "טבור העולם". השם "ראפא נוי" הוא כיום גם השם שבו מכנה האוכלוסייה המקומית את עצמה ואת הניב של השפה הפולינזית שאותו הם דוברים.

אטרקציות ומדריך מלא לאי בהמשך העמוד

היסטוריה

הילידים הקימו באי תרבות מפותחת שהתבטאה בבניית פסלי אבן ענקיים (המכונים בפיהם "מואי"), בבמות שעליהם הוצבו הפסלים (הקרויות "אהו" (Ahu)), בכתב הירוגליפי הקרוי "רונגו-רונגו" (Rongo-Rongo) שלא פוענח עד היום, בגילוף בסלע וביצירת פסלונים. וכל זה במחיר אסון אקולוגי כבד לסביבה.

הקרקע הוולקנית של אי הפסחא היא פורייה, והאי התברך באקלים נוח, בין היתר בזכות המיקום הסובטרופי שלו. להלכה היה אם כן האי, שאליו הגיעו התושבים הראשונים, אי עשיר שיכול היה לספק צורכיהם של 3,000 איש לפחות. ברם האוכלוסייה לא השכילה לנצל את גן העדן שאליו נקלעה. סימנים שונים מעידים כי כבר בשנת 800 לספירה החל תהליך בירוא היער - מן הסתם לצורכי הסקה (אקלים האי קר למדי בחורף), ולעבודות הבנייה המסיביות. הקמת פסלי הענק בשנים 1200 - 1500 האיצה את התהליך. לפי אחת הסברות השתמשו המתיישבים הפולינזים בעצים הרבים באי על מנת להעביר את סלעי הענק מהם עשויים הפסלים הרבים באי, זאת כאמצעי לגלגול האבנים על גבי הגזעים. כך נוצר מצב בו, המתיישבים ניצלו באופן מוגבר יתר על המידה את העצים כמשאב, אשר לאAhuTePitoKura הצליח לשקם עצמו ולהתחדש. הדקל האחרון נכרת סביב שנת 1400.

גיאוגרפיה

שטח האי הוא 164 קמ"ר. הנוף מורכב בעיקר מגבעות בעלות שיפועים מתונים, שנקטע פה ושם על ידי חרוטים געשיים ומישורי לבה מכוסים בצפיפות בגושי סלע רופפים. הנקודה הגבוהה ביותר היא בגובה של 507 מטר מעל פני הים (הר הגעש הכבוי "מאונגה טרוואקה" (Maunga Terevaka)). אגמי מים מתוקים מצויים בלועות של שלושה הרי געש כבויים. הגדול שבהם, בקוטר של 1.6 ק"מ, מצוי בלוע הר הגעש "ראנו קאו" (Rano Kau). פלגים עונתיים זורמים מהר הגעש "מאונגה טרוואקה". לאורך החוף מצויים אלמוגים, אך לא קיימת שונית אלמוגים רצופה שתוכל להגן על קו החוף, ולכן חתרו גלי הים בסלע ויצרו צוקים מסביבו. צוקים גבוהים יותר נוצרו בקטעי חוף הבנויים מסלעים שמורכבים מאפר געשי, ונמוכים יותר אם מקורם של הסלעים הוא בזרימת לבה. צינורות לבה ומערות געשיות הם מהמאפיינים המיוחדים לאי. החופים החוליים היחידים נמצאים בשני אתרים בצפון האי. אי הפסחא הוא אי גבוה טיפוסי לאוקיינוס השקט. הוא נוצר מהתמזגות זרמי לבה של שלושה הרי געש שהיו פעילים בין תקופת הפליוקן להולוקן. טיפוסיים לאי הם סלעי הבזלת והאנדזיט. הקרקע היא בעיקר חרסית עשירה ברקבובית. סחף קרקע מהווה בעיה, בין השאר עקב בירוא היער הקדמון. המקורות הגאולוגיים החשובים ביותר לתרבות האי הם הר הגעש "ראנו ראראקו" (Rano Raraku), לוע געשי של אפר דחוס או טוף, שממנו נחצבו הפסלים המונוליתיים הקרויים "מואי", והשני הוא הר הגעש "ראנו קאו" (Rano Kau) שממנו שאבו ילידי האי מים אל כפריהם.

Easter_Island_map-HE.svg

מזג אויר

הטמפרטורה השנתית הממוצעת היא 20° מעלות. החודש החם ביותר הוא פברואר והחודשים הקרים ביותר הם יולי ואוגוסט. אקלים האי לח, וגשמים יורדים באי 140 יום בשנה בממוצע. החודשים הגשומים ביותר הם מרץ עד יוני, כשאוגוסט עד דצמבר נחשבים כחודשים היבשים ביותר, אם כי גשם כבד יכול לרדת כל השנה (לרוב בלילה). ערפל הוא תופעה נפוצה, וגשם קל יורד לעתים קרובות. בלילות חסרי גשם, נוצר בדרך כלל טל רב. באי נושבות רוחות דרך קבע, כשבין אוקטובר לאפריל נושבות בעיקר רוחות הסחר הדרום מערביות. סכנות הטבע הנשקפות לתושבים כוללות גלי צונמי ובצורת.

אטרקציות

פסלי המואי

האי נודע בפסלי האבן הענקיים שבו, הקרויים מואי (moai). קרוב ל-800 פסלים נחצבו מאבן הבזלת של הר הגעש "ראנו רארקו". מתוכם 288 הובלו בהצלחה והועמדו על הבימות שיועדו לכך והמצויות לאורך כל חופי האי. 92 פסלים מוטלים בדרך מהמחצבה וקרוב ל-400 נמצאים במחצבה בשלבים שונים של גימור. הפסלים קיימים במידות שונות. הפסל הגדול ביותר מצוי עדיין במחצבה. גובהו 21 250px-Ahu-Akivi-1מטר ומשקלו כ-160 טון. הפסל הגדול ביותר שהורם הוא בגובה של קרוב ל-10 מטר ושוקל 80 טון, אך בממוצע רוב הפסלים הם בגובה של 4 מטרים. הפסלים מתארים חצי גוף עליון של גבר שאת ראשו עוטרות אוזניים ארוכות. על ראשם של חלק מהפסלים נוספה "פאה" גלילית מאבן אדמדמה שנחצבה מהר הגעש "פונה פאו". הפאות הגדולות ביותר שוקלות קרוב ל-10 טון. כמעט כל הפסלים (מלבד אלו באהו אקיבי) הוצבו על הבימות כשגבם אל הים. אין אנו יודעים בוודאות את מטרתם, אך אין ספק כי שימשו למטרות הקשורות בפולחן האלים. הפסלים נחצבו בעזרת נקרים מאבן, שאלפים מהם עדיין מפוזרים באזור המחצבה. ניסיונות שעשה היירדאל הראו כי צוות של ששה איש יכול לחצוב פסל ממוצע במשך כשנה. הדרך שבה הובלו הפסלים ואופן העמדתם על הבימות עדיין לא נקבעו, אם כי קיימות השערות רבות.

במות אהו

אהו אקיבי, מכיל את פסלי המואי היחידים הפונים לים. במרווחים שווים לאורך כל חופי הים באי, למעט בלשונות היבשה של אורונגו ופוייק, מקום משכנו כביכול של "קוף האנאו" המסתורי, ניתן למצוא במות אבן מאורכות הקרויות אהו (Ahu). מקורן כנראה במזבחות פולינזיות, אשר התפתחו בהדרגה לממדים גדולים בהרבה. האהו הגדולות ביותר מכילות אבנים בכמות גדולה פי 20 מאבני המואי. מתוך 313 במות האהו הידועות, רק 125 נשאו פסלי מואי. במות אחרות נשאו כנראה פסלי עץ שלא נשתמרו. רוב האחרות הכילו מואי אחד בודד, כנראה בגלל התקופה הקצרה של ייצור המואי והקשיים בהעברתם. האהו בטונגאריקי, קילומטר מ"ראנו רארקו" (בצפון מזרח האי), מכיל את המואי הגדולים והרבים ביותר, 15 במספר. אהו בולטים אחרים נמצאים הם אהו אקיבי (במרכז האי), נאו נאו בחוף אנקנה (צפון האי), וטהי (לא רחוק מטונגאריקי).

חומות אבן ובתי אבן

עוד דוגמה ליכולות גבוהות במלאכת האבן באי הפסחא הן החומות המפורסמות בווינפו (בחצי האי אורנגו), שנבנו ללא שימוש במלט, ועל ידי התאמה של סלעים בגדלים שונים כך שיתאימו זה לזה באופן מדויק. מלאכה זו דומה לזו שניתן למצוא בחומות האבן מתקופת האינקה בדרום אמריקה בעיקר החל מהמאה ה-15.

קיימים כ-1,233 "בתי" אבן הקרויים "טופה" מתקופה קדומה, ו"הר מוא" (בתי תרנגולת") מתקופה מאוחרת יותר. הם בולטים יותר משרידי בתים ישנים יותר של יסודות אבן. בתי האבן הם ברוחב של שישה מטרים לערך, בעלי מבנה עגול ותקרה מקומרת. הכניסה הייתה נמוכה מאוד, והיה צורך לזחול כדי להיכנס אל הבית ולצאת ממנו.

גילוף ותבליטים

תבליטים מגולפים על סלע (פטרוגליפים) מצויים בכל מקום באי הפסחא שבו יש משטחי סלע מתאימים. המקומות המועדפים הם משטחי לבה חלקים או משטחים חלקים על גבי סלעי בזלת. רוב המקומות מצויים לאורך החופים ולעתים קרובות הם חלק מאתרי פולחן. כחלק ממבנה כמה מבימות הפסלים החשובות יש אבני בזלת מסותתות באלגנטיות ועליהן פטרוגליפים. המקום שבו ריכוז התבליטים הרב ביותר (ראו בתמונה) קרוי "אורנגו" והוא מצוי על שפת הר הגעש "ראנו ראו" בנקודה הדרום מערבית של האי. האתר, הקרוי גם "כפרם של אנשי הציפור", שימש כבסיס לפולחן השנתי של "איש הציפור" (ראו לעיל). רוב המוטיבים של הפטרוגליפים הם בעלי חיים, ובולטת ביניהם דמותו של "איש הציפור".

מומלץ ביותר להתחיל בסיור מאורגן בין אתרי הפסלים החשובים,כדי לשמוע השערות והסבר על התיישבות הפולינזים באי, ומשמעות הפסלים בתרבותם. מספיק אחד, אל היתר הולכים/נוסעים לבד. מיטיבי לכת יצטיידו במזון והגנה משמש, ויגיעו אל שאר האתרים ברגל. אופניים הם אופציה מצויינת להכרת כל האי. גם ברכיבה על סוסים, אבל זה מייקר את העניין. ניתן גם לשכור רכב ליום, בקבוצה, לנסוע לאתרים, ולחזור אליהם בערב לראות שקיעה מהממת. מי האוקינוס הצלולים הם גן עדן לצוללים, בעיקר בסביבות האיים הזעירים שליד האי הראשי. הגלים העצומים של האוקינוס השקט הם חויה להרבה גולשים, צריך לציין שהחוף סלעי ברובו וצריך לנקוט באמצעי זהירות מתאימים. החוף היחיד המותר (והבטוח) לרחצה, עם חול לבן בוהק, נמצא בצפון האי ונקרא ANAKENA. ניתן להגיע אליו באופניים, מונית או רכב שכור.

אחת האטרקציות באי היא לעלות על הרי הגעש ולצפות בבריכת המים העגולה הממלאת את הלוע. טיול ליום שלם אפשר לעשות ברגל מהעיר אל הר הגעש הסמוך, הגבוה ביותר – RANO KAU. עם רוב אוכלוסית העיר אפשר בכל ערב להתאסף על שפת הים הסלעית הפונה מערבה, ולצפות בשקיעה. המראה מרהיב ושונה בכל יום. לא פלא שכל המסעדות הטובות הוקמו שם. מומלץ לבקרבמוזיאון המדהים,המתאר במוצגים, בתמונות ובמלל, בצורה מענינת, את תולדות האי. דמי הכניסה נמוכים. מיקומו מחוץ לעיר במרחק הליכה סביר, שווה ביקור.

Rano_Kao

הר הגעש RANO KAU

הגעה ותחבורה

חברת התעופה LAN של צ'ילה בעלת מונופול על כל הטיסות לאי וזאת הסיבה למחיר הגבוה. טיסה ישירה מסאנטיאגו אורכת מעט מעל 5 שעות. חברת LAN , בבלעדיות, ממשיכה מערבה לטהיטי, משם ניתן להמשיך לניו זילנד, אוסטרליה וכל מזרח אסיה. הטיסה אפשרית רק מסנטיאגו, צ´ילה או מטהיטי. עלות הטיסה בערך 650$ אפשר לנסות למצוא דיל של הרגע האחרון במחיר זול יותר. בעבר אפשר היה לצאת לטיול עצמאי באי, ולהקיף אותו בשלושה ימי הליכה. בעבר אפשרו להקים אוהלים, כיום חל איסור על הקמת אוהלים וניתן לעשות רק טיולי יום קצרים. חייבים להשכיר רכב כדי להגיע לאתרים המרוחקים מהכפר. מומלץ להשכיר אופנוע לבודדים וטרקטורון לזוגות ולא להסתפק בטוסטוס כי מרבית הדרכים לאתרים לא סלולות.

מדריך מקוצר לאיי הפסחא - אמיר סטדלר

הקדמה - אי הפסחא (בספרדית Isla de Pasqua, ובשפת המקום Rapa Nui) הוא אי בלב האוקיינוס הפסיפי אשר נמצא תחת שליטת צ'ילה, על אף שהוא שונה מכל מה שתראו במדינה. אי הפסחא הוא למעשה המקום המבודד ביותר בעולם, כשהציוויליזציה הקרובה ביותר אליו נמצאת במרחק של 1800 ק"מ.

אז איך מגיעים לחור הזה ?
שדה התעופה היחיד בדרום אמריקה אשר ממנו יוצאות טיסות הוא סנטיאגו. הטיסות יקרות מאוד ומומלץ להזמין אותן מספר חודשים מראש על מנת לתפוס אותן בשפל. המחירים משתנים במאות אחוזים בין יום ליום ולכן כדי לקבל את המחיר הטוב ביותר יכול להיות שתמצאו טיסות בהפרש של שבוע. בשיטה הזאת הצלחתי למצוא טיסות במחיר ממוצע של 335 דולר לכיוון כחודשיים לפני ההמראה, מחיר דומה לזה שמצא שותף שלי להוסטל כחצי שנה לפני, בתנאי שאני נשאר שבוע ולא 4 ימים כמו התכנון המקורי שלי. לשם השוואה, בימים מסוימים הטיסות מגיעות ליותר מ1000 דולר לכיוון. בתחילת חודש פברואר מתקיימות חגיגות באי ומחירי הטיסות יכולים לקפוץ אז כדאי גם לקחת את זה בחשבון. יש גם הפלגות מ/אל האי של בין 10-15 יום שהמקומיים נוטים לקחת בגלל המחיר.

וואו יקר, יש עוד משהו שלוקחים ממך כסף עליו?
אז האמת שכן. האי הוא גם פארק לאומי (לא כולו אבל תכלס כל האזורים המעניינים) וכדי להיכנס אליו צריך לשלם על כרטיס כניסה לפארק. כמה עולה התענוג? 80 דולר(תקף ל10 ימים). הגבלה יחידה על הכרטיס היא שהוא מאפשר כניסה לאתרים "ראנו קאו" ו"ראנו ראראקו" רק פעם אחת במהלך כל השהות. בשאר האתרים יבדקו לכם את הכרטיס, ירשמו עליו תאריך אבל תוכלו לחזור כמה פעמים שתרצו.

איפה לישון ?
הכלכלה של האי מתבססת על תיירות אז מן הסתם הוא מפוצץ במלונות וצימרים אבל גם בהוסטלים ואתרי קמפינג. הרבה מהם אפשר למצוא בהוסטלוורלד או בבוקינג על מנת להזמין מראש. אתרי הקמפינג הם האופציה הזולה והמועדפת בקרב צעירים והבחלט מומלץ למי שעוד תופר את החור בכיס מקניית כרטיס הטיסה, רובם גם יספקו לכם את האוהל, מזרון ואפילו שק"ש למרות שלרוב לא קר ואפשר להסתפק בציפה/ליינר. האוהלים מצויידים גם בכיסוי גשם כי מדי פעם באמצע היום מתחיל מבול. לכל מי שמעדיף לא להתעורר מזיע בכל בוקר לשמש הסב-טרופית כבר בשעה 8 בבוקר ישנן אפשרויות אחרות אבל הנה הקאטץ', אם אתם רוצים הוסטל תשכחו מהמחירים של מרכז ארגנצ'ילה ותחזרו קצת למחירים של אושוואיה, וגם זה לא בהוסטלים שתמצאו אלא באתרי הקמפינג שמציעים גם דורמס. אני הזמנתי מקום דרך בוקינג לקמפסייט Mihinoa שנמצא רבע שעה משדה"ת, ממש על שפת המצוק וצופה על הים. קיבלתי חדר עם 5 מיטות יחיד, שירותים ומטבח משותפים לנו ולעוד חדר זהה ומיני סלון/ פינת אוכל באותו מבנה. המקום לא מציע ארוחת בוקר ולדעתי הרוב לא מציעים, המטבח היה חצי מאובזר כלומר שהיה הכל פשוט לא הרבה.
חוץ מזה, למשקיעים שביניכם שווה לבדוק את Airbnb מכיוון שהרבה מהתושבים מפעילים בקתות/חדרים להשכרה דרך האתר. היתרון הגדול בנוסף לזה שתספגו קצת את אווירת המקום ותזכו לשיחות מעניינות עם המקומיים (הרבה מתח עם צ'ילה..) הוא שאם תהיו נחמדים מספיק אולי תוזמנו גם לארוחת ערב על חשבון הברון (אז לפחות תציעו לעשות כלים). כביסה באי יקרה מאוד וחלק מהאתרים לא מאפשרים לעשות כביסה ביד בגלל חיסכון במים. תדאגו לכבס הכל בצ'ילה ועל חולצה פה בוקסר שם אף אחד לא יהרוג אתכם (תגידו שנרטב בים).

אז מה עושים פה?
לאי יש הרבה פנים אשר מושכות סוגים רבים של מטיילים. פרט למוצ'ילרים הרפתקנים תמצאו באי גם הרבה מאוד תיירים מערביים מבוגרים ואפילו עם משפחות שחווים את האי אחרת לגמרי. פרט לעובדה שהאי מלא באותם פסלי אבן הנקראים מואיי (Moai) שכולם מכירים, הוא מציע גם נופים של המכתשים הוולקנים שלמעשה יצרו את האי והיום התמלאו במים. התרבות של אנשי המקום מרתקת בפני עצמה, סיפור המסע שלהם דווקא מאיי פולינזיה (ממערב, ולא מדרום אמריקה), התרבות והפולחן, וגם הכתב המסתורי שעד היום לא הצליחו לתרגם.

אטרקציות וזה
הפעילות המרכזית שתופסת את כל התיירים באי היא הזריחה. המקום הכי טוב לחוות אותה הוא באתר "אהו (מונח חוזר לכל אתר עם פסלים) טונגאריקי". האתר נמצא בצד המזרחי של האי (מסתדר עם זה שהשמש זורחת במזרח, מן הסתם) והוא גם האתר עם ריבוי הפסלים הגבוה ביותר באי, כ15 במספר. הזמן הטוב להגיע הוא בסביבות 7 וחצי אבל כמובן שתלוי בחודש שבו הגעתם.
-את השקיעה לעומת זאת מומלץ לראות מהאתר "אהו טאהי" שנמצא ממש בקרבת העיר וקצת צפונה, כדי להגיע פשוט הולכים על החוף מהנמל צפונה עד שמגיעים ל5 פסלים ועוד כמה בודדים מסביב.
-בדרך לצד המזרחי של האי תעברו בהרבה אתרים.. חלקם מציגים מואיי שהופלו כחלק מהמאבק בין השבטים שהתרחש באי, אתר אחר מכיל ציורי סלע של דגים וחיות ים אחרות, באתר אחר תמצאו את המואיי הגדול ביותר שקיים באי (בגובה של כ10 מטרים ובמשקל של 80 טון) שהופל וכמה עשרות מטרים ממנו על החוף אבן שתשגע מצפן אם תקרבו אותו אליה ויש המאמינים שיש לה כוחות מיסטיים. הכי חשוב זה לעצור כשמתחשק וליהנות מהאווירה.
-המוזיאון היה סגור לשיפוצים כשהגעתי, אבל בכל מקרה הדעות לגביו חלוקות.. חלק אומרים שהוא נותן רקע טוב לכל מסלול וביקור באתרים שבאי, אחרים אומרים שהוא בזבוז של זמן וכסף.
-הר הגעש "ראנו ראראקו" הוא גם המחצבה שבה התחילו להכין את הפסלים העצומים. במקום נמצאים כמעט 400 (!!!) פסלים בשלבי הכנה שונים. מהרגע שתגיעו למקום לא תרצו להפסיק לצלם כי כל צעד יפגיש אתכם עם פסלים חדשים ומרתקים. אחרי שסיימתם להסתובב ולראות את הפסלים תוכלו לעשות סיבוב קצר למכתש המוצף של הר הגעש שם תוכלו לראות סוסי בר רועים מסביב לפסלים נוספים שנחצבו במקום. המחצבה נמצאת ממש 5 דקות מאהו טונגאריקי.
-חוף הרחצה המומלץ ביותר הוא חוף אנאקנה שנמצא די רחוק בצד הצפון מזרחי של האי, ולמעשה בנקודה הכי רחוקה מהעיר. בחוף יש כמה מקומות לקנות אוכל במחיר מעט מופקע ובתנאים היגייניים קצת מפוקפקים (אין מים בצד המזרחי של האי..) אז שווה לשקול לארוז ארוחה מראש. החוף הוא חוף חולי מפנק עם מים לא חמים אבל גם לא קרים במיוחד ומעט דשא ועצי קוקוס מסביב (על אף הצל המפנק מומלץ לא לישון מתחתם כי היו מקרים של קוקוסים שנפלו מהעץ ופצעו קשה תיירים). חוץ מזה בעיר נמצא חוף בשם "פאה" שנחסם באבנים לסוג של בריכה רדודה, אחה"צ כל המקומיים מגיעים לשם לשחות כדי לברוח מהחום.
-הר הגעש ראנו קאו שנמצא בסמוך לעיר בצד השני של שדה"ת הוא אתר מרכזי שבו נמצאות חורבות הכפר אורונגו. סיבוב של 15-20 דקות יביא אתכם בין הבתים העתיקים, חריטות המתארות את טקס "איש הציפור", תצפית על האיים מהם נדרשו (ועדיין נדרשים מדי שנה, בשביל המסורת) המתמודדים להביא את ביצת הציפור ולשחות חזרה לאי, אתרי פולחן ונוף המכתש. בקיצור לא לפספס. חוץ מזה בדרך העולה למכתש יש עוד כמה נקודות תצפית נחמדות על האי והעיירה.
-יש כמה מועדוני צלילה על האי שמציעים צלילות בכל מיני אתרים ושמורות ימיות מסביב לאי. רוב המועדונים נמצאים בנמל הצפוני ליד חוף (או בריכת) פאה, אבל יש גם כמה מעט יותר דרומה באזור הנמל הדרומי שיותר קרוב לשדה"ת. צלילה עולה 35 אלף כולל השכרת ציוד והמחיר יורד במדרגות ככל שקובעים יותר צלילות (מעל 3 או מעל 7), צלילת היכרות ב40 אלף ושנירקול ב20. אנחנו צללנו פעם אחת עם מועדון Mike Rapu לפסל מואיי (משוחזר, לא מקורי) שנמצא מתחת למים. הראות מצוינת פה ויש הרבה אלמוגים אבל לא כל כך הרבה דגים. יש פה בכל מקרה תוכינונים, חלילנים, מורנות ואפילו צבים. לדעתי לפחות החיים הימיים מסביב לאי לא מרשימים מדי, אז חוץ מהמואיי עדיף לשמור את הכסף לצלילות במקום אחר.
-באי יש מספר מערות שניתן להיכנס אליהן, הידועה והנגישה ביותר היא אנה קקנגה או בכינויה "2 החלונות" שמציעה מבט מרשים על הים מהצוק שבו היא נמצאת. הכניסה למערה לא מסובכת וחוץ מהפלאפון אין צורך להצטייד בפנס. ישנן הרבה מערות נוספות אם מתחשק לכם, בחלקן תוכלו למצוא חריטות ופטרוגליפים או אפילו עצמות אדם.
-גלישת גלים היא אחת הסיבות שאנשים באים לאי והוא מציע גלים לא רעים לרמת המתחילים-בינוניים עם מים חמים יותר מברוב חופי האוקיינוס. הרבה מהמקומיים לוקחים גלשני בוגי ומיני-סנפירים, וחוץ מזה יש מספר מקומות שמשכירים גלשני סאפ. שיעור גלישה מודרך עולה בסביבות ה35 אלף לשעתיים אם אני זוכר נכון.
-ישנן כמה מסעדות שמציעות מופעי ריקוד מסורתיים, הזולה יותר שבדקתי הציעה ב15 אלף פזו (בלי אוכל כן? רק מופע.. עם אוכל זה 35-40 אלף) מי שהיה טען שהיה מאוד מעניין ושווה את זה, תעשו את החשבון בעצמכם.
-והכי חשוב.. תבחרו לילה בלי עננים, תמצאו מקום שקט בלי הרבה אור מסביב, תשכבו על הגב ותסתכלו על הכוכבים. תסמכו עליי...

איך מגיעים פה ממקום למקום?
אם הזמנתם מקום מראש סיכוי גבוה שיחכה לכם מישהו בשדה"ת לאסוף אתכם, מומלץ לוודא יום לפני ההמראה במייל כדי לוודא.
המקום מאוד ידידותי לטרמפיסטים גם מבחינת זמינות, הרי כולם יביאו אותך די קרוב לאן שאתה צריך, וגם מבחינת בטיחות ונחמדות כללית. דרך נפוצה להתנייד באי היא לשכור אופניים (12 אלף פזו ליום, 8000 ל8 שעות), האי יחסית מישורי פרט ל2 עליות שתיאלצו להתמודד איתן בכל מקרה, אחת קטנה ואחת בערך של 3 קילומטרים ולא נעימה במיוחד. לחלופין אפשר לשכור טוסטוס (25 אלף ליום), אופנוע שטח (30 אלף), טרקטורון (40 אלף) רכב שטח (50 אלף פזו לסוזוקי ג'ימיני ידני 4 מקומות, 70 לג'יפ עם 5 מקומות) שהופך למשתלם כלכלית כמו אופניים אם ממלאים אותו, רק בלי להזיע. אנחנו מצאנו ג'ימיני בלי מזגן ב35 אלף אז העדפנו להזיע קצת ולשלם הרבה פחות. השכרת הרכב היא ל24 שעות ומומלץ להשכיר אותו בצהריים כדי לשלב יומיים של נסיעות כולל נסיעה לראות את הזריחה בצד המזרחי של האי. דלק יצא בסביבות ה14 אלף.

אינטרנט וקשר לעולם החיצון
חשוב לומר שבגלל שמדובר באי, כל האינטרנט הוא לוויני ולכן גרוע. בשדה"ת יש נקודה חינמית שעובדת לא רע (חוץ מהדיליי המשוגע בשיחות) וכך גם במרכז המידע לתיירים שנמצא ליד בריכת פאה. בלילה הרשת נרגעת קצת אז יכול להיות שתצליחו לשלוח גם מההוסטל הקלטה בוואטסאפ או אפילו תמונה, על FaceTime עם החתול שלכם הייתי מוותר מראש (מבוסס על תיירת אמיתית). אם קניתם סים מקומי של Claro אז מזל טוב, יש לכם את היחיד שלא עובד פה על האי. Entel ו- Movistar די סבבה.

לסיכום
*כסף- תתכוננו לטיול יקר אבל הבאת אוכל מצ'ילה, לינה בקמפינג והתחלקות בהוצאות רכב עם עוד אנשים שם את זה בתקציב די סבבה. לי יצא בסביבות ה350 דולר (לא כולל המחיר של הטיסה) לשבוע כולל לינה בדורמס.
*טיסה- לבדוק מראש מחירים ולהזמין לפי מתי הכי זול (לשני הכיוונים). טיסה שיוצאת מוקדם בבוקר מסנטיאגו נוחתת בבוקר המאוחר באי ומשאירה לכם יום שלם. טיסה שיוצאת אחר הצהריים מהאי נוחתת בלילה בסנטיאגו ותאלץ אתכם לקחת מונית ולהזמין הוסטל מראש.
*זמן- את האי אפשר לחוות גם ב2-3 ימים, למרות שכדי ליהנות גם מהרוגע שיש פה עדיף להקצות 4-5. שבוע היה לי קצת יותר מדי רגוע.. אבל שוב, מה שהכי זול לוקח.
*רכב- ההחלטה הכי טובה שקיבלנו, קחו ג'יפ ותחרשו את האי.
*לינה- קחו אתר קמפינג זול, ואז תחליטו אם בא לכם ללכת לישון מאוחר (דורמס) או להתעורר מוקדם (אוהל).

01bright

01bright

01bright

Utopia & Relaxation

Fun & Extreeme

Treks & Adventures

Parties & Nightlife