01bright

01bright 01bright

01bright

יומן מסע בפרו - לימה ,ווארז ולגונה 69 - שרון סופר

פרק 1 - הטיסה לארה"ב
אחרי כל ההתארגנויות שלנו, כולל הכנת מסמך Word מסודר שכלל המון טיפים שנלקחו מהאינטרנט, עלינו לטיסה של חברת קונטיננטל לניו יורק בשעה 23:55. כעבור 10 שעות נחתנו בנמל התעופה ניו ארק. הנחיתה הייתה גרועה בלשון ההמעטה ולרגע נראה שהטייס מאבד שליטה על המטוס בקרקע. מה אתם אומרים הטייס שיכור או לא?
בארוחה במטוס נתתי לתומר את מנת החלבה ממנת הצמחוני שלי, אני לא ממש אוהב חלבה. חמי שלא שם לב שנתתי לתומר את חבילת החלבה הרגיש שדפקו אותו במנת הכשר שלו. כמובן שהחלטנו ללכת על ההזדמנות לשגע אותו וניסינו לעודד אותו להתלונן. הרי לא יכול להיות שבכשר אחד יש חלבה ובשני לא? לצערנו הוא פשוט ויתר כך שכל הכיף נגמר מוקדם מידי, מובן שהיינו עוצרים אותו בזמן.

פרק 2 - נסיעה קצרצרה למנהטן
היות והיו לנו 10 שעות עד לטיסת ההמשך ללימה החלטנו לנצל את ההזדמנות ולנסוע למנהטן.
את המוצ’ילות הפקדנו לטיסת ההמשך, כרטיס אוטובוס ישיר למנהטן קנינו במחיר של 14$ ומשם הגענו למעוז חפצנו. עייפים היינו אבל להסתובב שם לא ויתרנו. כחלק מהעייפות התאכזבתי קשות ששכחתי את משקפי השמש האופטיות שלי ואם זה לא הספיק אז איבדתי את כרטיס האוטובוס חזרה. בחזרה לקח לנו המון זמן למצוא את תחנת האוטובוס, נראה שתחנות אלו לא ממש מתאימות לשלטים שהופיעו לצד הדרך. לבסוף תשאלתי נהגת אוטובוס מהכוון ההפוך, אלה שבאים מנמל התעופה, וכך מצאנו את התחנה חזרה לנמל. לגבי כרטיס האוטובוס שאבד לי, אז פשוט עולים לאוטובוס וכשמגיע הכרטיסן קונים ממנו כרטיס חזרה.

פרק 3 - הטיסה ללימה
עלינו למטוס בסביבות 22:00 שעון ניו יורק (7+ שעות מכאן), הטיסה איחרה לצאת משום שאחד המנועים לא עבד. חברת הטיסה הזו מתחילה להראות כצ’יקמוק אחד גדול. כעבור כחצי שעה המראנו, אולם בדרך היו המון כיסי אויר כך שהנסיעה לא הייתה נוחה במיוחד.
איכשהו לא שמנו לב בכרטוס בארץ שתומר הולך לשבת רחוק מאיתנו. לפני הטיסה תומר התבדח שנשב ליד אישה זקנה מלאה בריחות מוזרים ובמילים אחרות שנסבול קצת. בפועל ישבנו ליד אישה פרואנית מבוגרת שגרה בארה"ב ומלמדת את הקצ’ואה, שפת האינקה. האישה הייתה מאוד נחמדה ונתנה לנו טיפים שחיזקו את המסמך ההכנה שלנו למסע.
ברגע שאתה נוחת בלימה ויוצא מאיסוף המזוודות עטים עליך כל ה"נשרים" מהסוכנויות בתואנה של מידע חינם (Free Information). מה לעשות עייפים ותשושים היינו וחברנו לסוכנות כזו. במקום לקחת Hostal מרשימת ה- Hostals שלה פתחתי את המסמך שלנו וביקשתי ממנה לבחור אחד מתוך הרשימה שלי, שהכילה מידע של אנשים שכבר היו במקומות והמליצו עליהם. למעשה באנו מוכנים ולא נתנו לה להכתיב לנו Hostalsיקרים או עלובים.
שילמנו 37 Sol בכדי להגיע לאזור Miraflores כדי לישון ב-Kusillus hostel , אשר ממוקם ברחוב  Larco Av. 355. לינה בחדר משותף הכוללת ארוחת בוקר (2 פרוסות פיתות קטנות, ריבה ושייק אננס) ב- 8$, או 26 Sol, זה גם כולל אינטרנט חינם במחשבי "צב" שלא ממש זזים.
כשירדנו מהמונית הגיעה ילדה כבת 6 למכור לנו סוכריות, תומר ואני החלנו לעלות במדרגות וחמי התעכב טיפה. חמי החל לחשוש שהילדה הולכת לשדוד אותו ולהריץ עליו קומבינה. הרעיון הזה הביא אותנו לצחוק ובגדול בחדר שקיבלנו, הבטן פשוט כאבה. לאחר שהתמקמנו בחדר שלמעשה היה ריק עבורנו בלבד, שלחנו Email כסימן חיים הלכנו להתקלח ולישון.

פרק 4 - הנסיעה לווארס
כחלק מההכנה שלנו להיגיינה החלטנו לשטוף פנים, ידיים וצחצוח שיניים במים מינרלים. תומר החליט שזה לא מעניין אותו אז איימנו עליו שאם הוא חוטף משהו הוא הולך לבד למרפאה. בהמשך נבין שכל רעיון השטיפה הוא סובייקטיבי ומלבד זאת כולם ללא יוצא מהכלל מקבלים מתי שהוא שלשולים. כל אחר יכול לבחור את מידת הזהירות שלו, אך זו אינה מבטיחה חיסון משלשולים.
בארוחות הבוקר שתינו Coca tea בפעם הראשונה, התברר שהתה לא רע בכלל והמקומיים מספרים שהתה עוזר להתמודד בגבהים.
לאחר ארוחת הבוקר ביררנו ב- Hostel על אוטובוס ל- Huaraz, חיפשנו מקום ב-  Cruz Del Sur אבל לצערנו כבר לא היה מקום פנוי. השגנו מקום בחברה השנייה בטיבה Movil Tours. לקחנו מונית לתחנת האוטובוס ברחוב 749 Pased La Pevlic Av, במחיר של 8 Sol. שוטר שהיה במקום בירר עם חמי על המחיר שקיבלנו כדי לוודא שנהג המונית לא עושק אותנו. זה נתן לנו הרגשה טובה של איש טוב ונחמד. בדרך חמי, ששולט באוצר מילים גדול בספרדית, ניהל שיחת חולין עם הנהג בעוד שתומר ואני פשוט הבטנו מהחלון ולא הבנו כלום.
בשעה 11:00 החלנו בנסיעה ל- Huaraz, לאחר שקשרנו את הציוד שלנו בבטן האוטובוס. נסיעה עלתה לנו 45 Solלאדם וכללה ארוחת אורז עם ירקות ועוף וכן שתייה. תומר וחמי ישבו יחד ואני ישבתי ליד בחור ספרדי, שנוסע לאזור עם עוד 4 חברים לטיפוס הרים. מסתבר שהם משוגעים לדבר ומטפסים כבר 5 שנים.
ל –Huaraz הגענו בסביבות 21:00, 8 שעות נסיעה. בהתבסס על המסמך שלנו ורצונו של תומר ביקשנו מנהג המונית לקחת אותנו ל- Casa Jaimes אבל הנהג לא ידע היכן המקום. בחרנו במקום המומלץ הבא Ceroline Lodge, אומנם קצת בצד אבל שווה את זה. לילה עולה 10 Sol כולל ארוחת בוקר שמשתנה מיום ליום. ב- Lonely Planet מציינים שביחס למחיר והארוחה זהו דיל משתלם ואכן כך. המקום קצת הזוי, המארחים מוזרים במובן החיובי ובאמת מומלץ. למשל מוזרים ישנה אישה שכל הזמן קראה לנו סקסי, סקסי, ישנו בחור הומו, שקרא לי My Daddy ולתומר הוא קראMy Ant. למען האמת הוא ממש שמח שחזרנו מטרקים והיה עצוב כשעזבנו לקוסקו.ב- Hostel יש רק חדר פרטי אחד וזה היה תפוס היות והיינו עייפים ויתרנו על חדר פרטי והמשך חיפוש מקום לינה והצטרפנו לעם, מה שיתברר בהמשך כצעד טוב. באחד הימים חמי הלך להתקלח ומשום מה חשב מבלי לבדוק שהמקלחת תפוסה. תומר שתכנן להתקלח אחריו הלך כעבור חצי שעה ומצא את חמי ממתין, כששאל מה קרה חמי אמר שהמקלחת תפוסה. תומר החליט לבדוק את הדלת ולמרבה הפלא היא הייתה פנויה, "חמוריקו" או לא "חמוריקו"?



פרק 5 - ווארס (Huaraz)
לאחר שהתמקמנו וקשרנו את המוצ’ילות, הסתובבנו קצת בעיר. תומר ניסה להשיג "חומר" אבל המקום שנמסר לנו לא היה בהישג ידינו. בשלב מסוים הרגשתי עייפות, לא הצלחתי לישון מיום היציאה ,כך שישר הלכתי חזרה  למקלחת ולישון.
יום למחרת החלנו לברר בסוכנויות על אתרים ליום בודד, כמו סנפלינג מפלים, טיפוס קרח וכו’.
ב- Andean Kingdom ישבה Luciana, ארגנטינאית יפהפייה, תומר וחמי ממש התלהבו ממנה.
באותה סוכנות פגשנו בשירה, דורי, נועם ומרדכי, איתם סגרנו את לגונה 69 ליום שלמחרת. סגרנו איתה על Laguna 69ליום הבא ונרשמנו לטרק הוואי ווש (ללא תשלום) ליום שישי הקרוב. לגבי הטרק הארוך הם תכננו על Santa Cruz, טרק של 4 ימים בשונה מאיתנו. היו שלבים של התלבטויות לגבי Santa Cruz אל מול ה- Huay Huash, בכל זאת אנשי משרד/היי-טק הולכים לטרק ראשון. בנוסף נאמר לנו שבשבועיים שקדמו להגעתנו ירד שלג על כל מי שהלך לטרק, רוחנו איתנה להמשיך לפי התוכנית ולא חששנו מכך.
על כל דלת הוסטל יש דף שמספר על הבית היהודי, באחד הימים החלטנו לבקר שם. זהו מקום של בית חב"ד, אריה ואשתו מארחים ישראלים כל ערב. יש שתייה יש אוכל ומה שנותר זה לתת קצת צדקה שעוזרת להם להתמודד עם העלויות. בימי שישי הם עורכים ארוחה גדולה, אולם לצערנו לא יכולנו להצטרף, היות ותכננו את טרק ה- Huay Huashליום זה.
באותו ערב הלכנו לבית היהודי, כדי להתרשם ולפגוש מטיילים אחרים. תומר ודורי, מהמפגש ב- Andean Kingdom, הלכו לקנות לכולם קצת אלכוהול כדי שיהיה שמח. המקום מומלץ לפחות לביקור, ממש נחמד וכיף לפגוש מטיילים אחרים. לגבי כביסה אז בכל מקום לוקחים 3 סול לקילו ובהתחלה חמי חשב על לכבס לבד, הוא ממש הגיע מצויד. בכל מקרה לאחר הכביסה הוא קשר חבל כביסה נמתח שהיה לתומר בחדר שלנו ואז הגיע אחד מבעלי המקום, "הדוד", וקרא לו בעברית "חמוריקו" והמשיך בספרדית שהוא יכול לתלות למעלה בגג על חבלי הכביסה שלהם. מאז איכשהו הביטוי "חמוריקו" נדבק לחמי.

נוף ההרים מהעיר ווארז

פרק 6 - לגונה 69

זהו טרק שעושים לבד, מקבלים מפה מצולמת על דף נייר לא מסובך. מיניבוס אוסף אותך מה- Hostel, משם נסיעה של 2.5 ש’ לגובה של כ- 3900 מ’. למסלול הצטרפו אלינו חבר’ה מהחדר שלנו ב- Caroline עמרי ותום ובנוסף אופיר וזאב.
נאמר לנו שהמסלול צריך לקחת 4 ש’ טיפוס ושעתיים ירידה, הפועל זה לקח כשעה יותר.
הרביעייה סגרו את המסלול דרך ה- Hostel שלנו אבל כולנו נפגשנו באותו מיניבוס, זה היה פשוט מצחיק. לפחות הם קיבלו מה- Hostel ארוחת בוקר בניגוד אלינו. בכלל מעיד שלא משנה אצל מי אתה עושה את המסלול בסוף כל הסוכנויות משתפות פעולה יחד.
הרביעייה עברה את המסלול בקלילות יחסית, מסלול שעבורנו היה מפגש ראשון עם הגבהים. לכולנו היה ממש קשה, חטפנו כמובן כאבי ראש וסחרחורות.
הגענו בסופו של דבר ללגונה המיוחלת, בגובה של כ-4800 מ’ עם נוף מרשים ויפה. המאמץ היה שווה ללא ספק, בכלל חוויה למי שלא התנסה בגבהים..
אכלנו ארוחת צהריים קלילה ולפתע מרדכי הופיע ללא שירה ודורי והצטרף לארוחה. חמי ניסה להצית סיגריה, מה שהיה מאוד קשה כשהחמצן דליל. בסופו של דבר הוא הצליח אבל זו טעות של מתחילים, להרוס את הריאות בגובה זה לא ממש מומלץ. בשל מגבלת הזמן החלנו לרדת חזרה שם פגשנו בדורי ושירה עולים, עודדנו אותם לסיים. הלגונה מאוד יפה וחבל שאחרי כזה מאמץ הם יפספסו אותה.
המתנתי להם בשליש הדרך למטה, לאחר החבירה ירדנו יחד. תומר ומרדכי המתינו לנו במישור התחתון וכולנו סיימנו איתם באיחור של כשעתיים. זה היה פשוט הדבר הנכון להמתין להם ולוודא שהכל בסדר. מרדכי, כמעט רופא בארה"ב, הרגיש ממש רע בירידה והחלטנו לסחוב לו את התיק. שירה אזרה אומץ ולמרות שלאורך הדרך היא סבלה מכאבי ראש וסחרחורות, לקחה את התיק עד למיניבוס. לצערנו נועם איכשהו נשבר בדרך וחזר מוקדם מידי, בטרקים אחרים הוא יפצה על זה ובגדול, טרקים שלא השתתפנו בהם.


לגונה 69

במיניבוס אוסטרלית ממש רתחה שאיחרנו, היא דיברה מעט לא יפה. עדר של ישראלים התנפל עליה, ומכאן היה שקט בנסיעה.
אחרי מסע קצר שכזה צצו להם מחשבות זדון אולי לרדת מהוואי ווש ולעשות את הסנטה קרוז. הלגונה טפחה לנו בפנים וסימנה לנו שהוואי ווש לא יהיה משחק ילדים עבור אנשי משרד שכמותנו.

01bright 01bright

Utopia & Relaxation

Fun & Extreeme

Treks & Adventures

Parties & Nightlife