סיפור דרך - ביקור באיי פוקלנד - אפרת נקש

* ייתכן וחלק מהפרטים אינם מעודכנים וזאת כי סיפור הדרך נכתב לפני מספר שנים *

המראתי מפונטה ארנס אל איי פוקלנד. לפי הסכם עם ארגנטינה, מותר לטיסות של Lan Chile אל פוקלנד לעבור במרחב האווירי של ארגנטינה רק פעם בשבוע, ובתנאי שפעם בחודש ינחתו בשדה תעופה בארגנטינה. הטיסה שלי הייתה הפעם בחודש. הנחיתה ב-Ushuaia הייתה מפתיעה: מסלול נחיתה קצר נתן הרגשה כאילו אנו נוחתים עם הליקופטר, ישר למטה. ומכאן חלה התפתחות: בגלל הרוח החזקה, מטוס הסילון לא יכול היה להמריא שוב עם כל המשקל במסלול כה קצר. אחרי שעתיים בתוך המטוס הורידו את כל הנוסעים להמתנה בשדה.

בטיסה היו משפחות רבות מפוקלנד שחזרו מחופשת חג המולד והשנה החדשה. 2,500 התושבים בפוקלנד מורכבים מתושבים מקומיים ובריטים שבאים לתקופה של "שרות לאומי" (בשכר) בפוקלנד, בעיקר אנשי מקצוע כמו צוות בית החולים ומורים. בנוסף, מאז הפלישה של ארגנטינה בשנת 1982, נמצאים באי 2,000 חיילים העוסקים באימונים. אליסון ופול, ותושבי פוקלנד ידידותיים אחרים, הסבירו לי מספר עובדות על היחסים עם ארגנטינה. בפלישה לפוקלנד בשנת 1982, חשבו החיילים הארגנטינאים שהם באים לגאול את תושבי פוקלנד, ונדהמו לגלות תושבים בריטיים פטריוטים גאים. פול ואנשים נוספים עמם שוחחתי היו בפוקלנד בתקופת הפלישה, וניכר היה שהם עדיין חיים את החוויה הקשה. הם מספרים שהחיילים הארגנטינאים לא היו מנוסים, ולא ידעו לתפעל את הנשק שהחזיקו. כשהצעתי לצאת לסייר באושואייה היפה, הסבירו לי שארגנטינה, הטוענת ריבונות על איי פוקלנד, מחייבת את היוצאים והנכנסים לארגנטינה להשתמש בשם הספרדי Islas Malvinas. על גופתם המתה של הפוקלנדים... באיי פוקלנד רק שני ארגנטינאים, שנישאו למקומיים לפני הפלישה. האיים תחת ממשל בריטי, עם מועצה מבצעת ומועצה מחוקקת.

שנת הלימודים בפוקלנד היא כמו בכל החצי הדרומי של כדור הארץ, מתחילה באמצע ינואר ומסתיימת לפני חג המולד. כך נוצר פער של כמה חודשים עבור תלמידי התיכון הממשיכים בקולג’ בבריטניה, שבה השנה מתחילה בספטמבר. המקומיים סיפרו שיש כוונה לשנות את לוח הזמנים בפוקלנד כך שיתאים לשנת הלימודים בבריטניה.

אחרי כמה שעות בשדה התעופה של אושואייה הוחלט להעלות רק את מחצית הנוסעים, ולהמריא במשקל קל יותר חזרה לפונטה ארנס. המטוס כמובן שב לאושואייה להביא את הנוסעים הנותרים. רק אחרי חצות המראנו ישירות לפוקלנד. נחתנו ב- Mount Pleasant בשעה 4:00 לפנות בוקר, עם אור ראשון, ובדרך שאינה סלולה לכל אורכה נסענו לסטנלי אל Waterfront B&B, שם חטפתי כמה שעות שינה.

Saunders Island

האי סונדרס נמצא 4.5 ק"מ מהחוף הצפון מערבי של האי המערבי של פוקלנד. התארחתי בצריף של סוזן עם מטבח בשרות עצמי בין. בחווה גרים שמונה אנשים: סוזן, דויד ושתי בנותיהם בגיל תיכון, ביפו ואנטוני, אבא של סוזן ואבא של ביפו. לרשותם כשלושים וחמישה כלים ממונעים, כולל כלי עבודה.

מיד אחרי שהגענו הקפיצה אותנו ביפו ב-  Land Rover אל מושבת האלבטרוס שחור הגבה (Black-Browed Albatross) במרומי מצוקי ה- Rookery Mountain. ביפו הסבירה לנו שבימים אלה כולם עסוקים לכל אורך היום באיסוף עדרי הכבשים וגזיזת הצמר. האיסוף נעשה באמצעות צפירות של כלי רכב, אופנועים וסוסים. הצמר של איי פוקלנד משובח שכן בהעדר זיהום אויר הוא נקי במיוחד. נשמע חיובי. אולם יש גם פן אחר: העדר זיהום האוויר חושף אותנו לקרינה אולטרה סגולה בעוצמה רבה. יחד עם היובש של הרוחות החזקות והחור באוזון המתפשט צפונית לאנטארקטיקה, צריבת השמש קשה. כולם, מקומיים ותיירים, אדומים ומתקלפים בצורה מפחידה. מוזר לחשוב על זיהום אויר כגורם מגן...

הגענו למושבה. בינות שיחי ה-Tussac בנו האלבטרוסים קינים לתפארת. מראה ציורי של עופות מקננים בין שיחים על מצוקים וברקע גלים מתנפצים. במרבית הקינים יושב הורה וכונס גוזל תחתיו כדי להגן עליו מפני הרוח. בחלק מהקינים גוזל בודד גדול יותר המצפה לשובם של ההורים. כשניסיתי להתקרב לקן כזה כיבד אותי הגוזל ביריקה מלווה בקול צורמני. קצת אחרי מושבת האלבטרוסים, על המצוק, נמצאת מושבה (Rookery) של Rockhopper Penguins. טור משעשע של אנשים קטנים המהלכים בשרוואלים. הפינגווינים קיפצו על הסלעים מטה לים כדי למלא את קיבתם קריל, וחזרה מעלה כדי להאכיל את הגוזלים. הגוזלים עטופים בפלומה רכה אותה ישילו בגיל כמה שבועות. אפשר למצוא אותם רוחצים במקלחת של מפל זרזיפים, ובבריכות ליד הים הנוצרות בשפל.

ה- Rockhopper Penguins אוהבים לקנן בחופים סלעיים. הם מטילים שתי ביצים בשנה, ורק חלק מהגוזלים מצליחים לשרוד. להורים קשה להאכיל יותר גוזלים. האויבים של הפינגווינים ביבשה הם Skuas ושחפים, ובים כלב הים הנמרי (Leopard Seal). הפינגווינים אינם עפים, וכשני שליש מזמנם מבלים בים כדי לאכול. הם אינם נודדים רחוק, ובד"כ חוזרים לקנן באותה מושבה. הימים הראשונים בחיי הגוזל שבקע הם המסוכנים ביותר. הגוזל עומד על רגלי ההורה, וההורה מגן בגופו על הגוזל שלא יתקרר. גוזלי Rockhopper Penguins בני כ-16 ימים ניידים, ומתרכזים בקבוצות, מעין בית ילדים (Crèche), כדי להתגונן מפני טורפים. גוזלי פינגווין מלכותי מתרכזים בבית ילדים בגיל 35-40 ימים. מסתבר שה-Skua אינו תוקף בית ילדים. כשהורה מגיע הוא מותח את גרונו כלפי מעלה וקורא. הגוזל הממושמע יוצא מיד מהקבוצה, ומתחיל לדרוש אוכל ע"י מתיחת המקור ונגיעה בצוואר ההורה.

השקיעות והזריחות ארוכות. השמש שוקעת בשעה 21:30. בשעה 22:00 ניתן עדיין להבחין בין שמים לגבעות ולים. ניתן להבחין בהם שוב באור ראשון ב-4:30 לפנות בוקר, והשמש זורחת ב-5:00. בשני הימים הבאים טולטלתי בדרך חתחתים לצוואר האי (The Neck), שהוא מיצר יבשה חולי צר, עשיר בעופות ושטוף רוחות חזקות. בצוואר מככבת קבוצת הפינגווין המלכותי (King Penguin). המלכים עומדים זקופים, דוגרים על ביצה גדולה יחידה המונחת להם על הרגלים מתחת לכיס פרווה. ההורים מתחלפים בתפקיד, אך לא יזוזו ממקומם ימים ולילות עד שיגיע ההורה השני להחלפת משמרת.

ליד קבוצת הפינגווין המלכותי מושבה של Gentoo Penguins. שמתי לב לאימוץ לא חוקי: הורה מלכותי ולרגליו גוזל Gentoo. פלומת הגוזלים המלכותיים היא חומה, ושל ה- Gentoo היא חומה בגב עם חזה לבן. יומיים ראיתי את ההורה המלכותי מטפל בגוזל, וחשבתי שהעופות פתחו עסקי אימוץ. אולם קבוצה אחרת של תיירים סיפרה לי שההורה ה-Gentoo צפה בנעשה, ולאחר מספר ימים סילק את הפינגווין המלכותי והחזיר את הגוזל הביתה. עפ"י הספרות הפינגווינים המלכותיים יאכילו רק לעיתים רחוקות גוזל שאינו שלהם. ישבתי שעות ליד מושבה מעורבת של Rockhopper Penguins, אלבטרוסים שחורי גבה וקורמורנים מלכותיים (King Cormorant). עקבתי אחר דפוסי ההתנהגות של משפחת הקורמורן המלכותי. ברגע שהורה חוזר במעופה ישירות לקן הנכון כמובן, מקבל ההורה שבקן את המגיע בהשקת מקורים מצד לצד. חסרי סבלנות הגוזלים מתחילים לדרוש את האוכל ע"י משיכת הצוואר לכוון מקור ההורה. ההורה עסוק בהעלאת המזון מהקיבה, וניתן להבחין בתנועה בגרון. הגוזל מנדנד ודורש, ורק כשההורה מוכן הוא מאפשר לגוזל לתחוב את הראש עמוק בגרונו. בשלב מסוים ההורה מתחיל לנער את ראש הגוזל החוצה, למרות שהגוזל מתעקש לעוד. פעולה זו חוזרת מספר פעמים עד שנפסקת ההאכלה.

בצוואר נמצאת מכולת מגורים מצוידת היטב. נשמע נפלא להתאכסן בה, שכן לא צריך לעבור שעה של טלטולים הלוך וחזור מהחווה, ניתן להפשיר במהלך היום, ולכן לבלות שעות ארוכות יותר עם החיות. ההזמנות עבורה סגורות הרבה זמן מראש.  האי מלא במאורות קינון של פינגווינים מגלנים (Magellanic Penguin), לעיתים במרחק של מאות מטרים מהים. הפינגווין המגלני הוא היחיד באיי פוקלנד שמקנן במאורות, כל משפחה בנפרד. הפינגווינים האחרים בונים קינים על גבי הקרקע במושבות.

Carcass Island

האי קרקס נמצא כ-25 ק"מ מערבית לאי סונדרס. התארחתי בצריף הישן והנעים של רוב (Rob) ואכלתי אוכל משובח שהכינה אדלה. החווה נמצאת בעמק קטן, המוגן מרוח, ולכן טובל בסבך ירוק של עצים ושיחים, מהבודדים בכל רחבי פוקלנד. באזור החווה שבעמק, מזג האוויר חמים ונפלא. בימים שביקרתי שם הגיעה הטמפרטורה לעשרים מעלות צלסיוס. רוב מכנה את האי "אי הציפורים הקטנות", הממלאות אותו כיוון שאין בו עכברים, חתולים ועכברושים. רוב מגדל כבשים, בקר ומעט ירקות לשימוש עצמי.

באי גרים שלושה: רוב ושני עובדים מפונטה ארנס – אדלה וחואן. אשתו של רוב עובדת בבית החולים בסטנלי, בתו טייסת הליקופטרים ב- Mount Pleasant, ובנו מדריך טיסה בבריטניה.

בגלל הרוח החזקה, מזג האוויר מתחלף במהירות. אפשר לעקוב אחר התנועה המהירה של העננים. בוקר אחד התעוררתי לשמים בהירים, אחרי שעתיים התקדרו השמים והתכסו כליל בעננים. שלוש שעות לאחר מכן נראתה רצועה כחולה מצפון מערב (כיוון הרוח), שהתקדמה במהירות וניקתה את השמים. בגלל הרוח החזקה, עצים בודדים מרוחקים מהחווה צומחים בשיפוע. החופים שמשני צידי הפינה הצפון מערבית של האי מוצפים בפילי ים (Southern Elephant Seal) שהם הענקים שבפילי הים ומשקלם מגיע לכ-3,600 ק"ג. פילי הים מאד קולניים, וניתן לשמוע אותם מרחוק, שואגים ונוהמים זה אל זה. בנוסף, הם מפליצים, תוקעים גרפסים, והמסוכן מכולם עבורי – מעיפים מוחטה מהאף. בהחלט אפשר להריח אותם לפני שרואים אותם. הפילים שרועים בצפיפות בקבוצות. הפילים הגדולים אינם נבהלים כשמתקרבים אליהם מאד, שכן רק גורי פילים נטרפים לעיתים רחוקות ע"י אריות ים, אורקות (Killer Whale) וכלב ים נמרי. כשהתהלכתי קרוב לשיחי ה-Tussac שמעתי קולות נהמה. קצת מבהיל לגלות פתאום פיל ים ענק בינות השיחים.

פילי הים מתקלפים, הם משילים את השכבה העליונה של העור יחד עם השיער. העור החשוף והשיער החדש אפור כסוף, אולם מהר מאד הוא משנה את צבעו לחום צהבהב או חום כהה. פילי הים השמנים צמים בתקופת השלת השיער, ולכן שרועים על החוף בבטלה ונמנום ורק לעיתים רחוקות יורדים למים לשחייה. הפילים פוליגאמיים, ושרועים בהרמון של זכר ומספר נקבות. נקבה ממליטה גור אחד בשנה. לזכרים חוטם מאורך עם אף שמסוגל להתנפח, הגדל עם הגיל, וגופם גדול פי חמש מהנקבות. התמזל מזלי לראות פיל ים זכר ענק בעל חוטם מרשים כשעלה לחוף. בקצה הסנפירים הקדמיים טפרים ארוכים, שיכולים להגיע עד לחמישה סנטימטרים.

הרשים אותי בהליכתו הגאה אריה ים יחיד (South American Sea Lion Bull). אי אפשר לטעות בזיהוי שלו. יש לו רעמה של אריה, יושב זקוף כמו אריה, הולך כמו אריה... רק עם סנפירים בקצה. משפחת היונקים עם רגלי סנפירים קרויים Pinnipeds (לעומת למשל הלווייתנים והדולפינים המשתייכים למשפחת ה-Cetaceans, שהם בעלי שיניים, חור אחד או יותר לנשיפה וזנב גדול). בעוד אריות הים שייכים לקבוצה הנקראת Eared Seals, כי יש להם דש עור מעל לאוזן (Ear flaps, לקבוצה זו משתייך גם ה- Fur Seal), הרי שפילי הים שייכים לקבוצה הנקראת True or Earless Seals. ההבדל המשמעותי בין הקבוצות הוא שלאריות הים סנפירים קדמיים ארוכים יותר, הם מסוגלים לכופף אותם מתחת לגוף וללכת על הקרקע והקרח הן על הסנפירים הקדמיים והן על האחוריים, ואילו פילי הים לא. פילי הים משתמשים על הקרקע בסנפירים הקדמיים כדי למשוך את עצמם, והסנפירים האחוריים הקטנים נגררים פסיבית, ומתקדמים בתנועת סינוס. הבדל נוסף מעניין הוא בטפרים. לאריות הים ולדובי הים טפרים בסנפירים האחוריים שלא כמו לפילי הים. בעוד הפיל מתגרד בשכיבה עם הסנפירים הקדמיים, דוב הים מתגרד בישיבה תוך הטית הגוף אל הסנפירים האחוריים. בבסיס הפינה הצפון מערבית שתי בריכות הומות ציפורים. פינגווינים מגלנים משוטטים אף הם בפינה הצפון מערבית, ומקננים במאורות בכל רחבי האי.

כששוטטתי להנאתי בגבעות הפסטורליות, חשתי לפתע מכה בראש, כאשר העוף הטורף Striated Caracara הגיח מאחורי וחטף מראשי את הכובע, כאילו להצדיק את כינויו בפי המקומיים Johnny Rook, שובב חצוף הגונב חפצים. אבל זה כלום לעומת המחזה של הורים מבוהלים וטורפים מאיימים. טבעת של עופות טורפים בכוננות מקיפה את מושבת הקורמורן המלכותי. Striated Caracara התקרב לקן ובו הורה עם גוזלים. ההורה ניסה להניס את הטורף בצווחות תוך מתיחת הצוואר לעבר הטורף. באחד הניסיונות איבד ההורה שווי משקל ומעד אל מחוץ לקן. כהרף עין חטף הטורף אפרוח, אשר במקרה זה נשמט מידי הטורף ונס לעבר קן אחר. ברמה התיאורטית, מקובלת עלי שרשרת המזון שבה האחד אוכל את השני. אך היה לי קשה לחזות בפחד המתמיד של ההורים העדינים המנסים לגדל גוזלים שבריריים. נזהרתי מאד שלא להתקרב יותר מדי לקינים, כדי שלא לגרום להורים להיבהל ולעוף, תוך נטישת ביצים או גוזלים בקן, הנמצאים באיום מתמיד של המשחרים לטרף. במקרה מצמרר הצליח Striated Caracara לחטוף גוזל, ומיד עט עליו ה- Falkland Skua שהוא טורף קצת יותר גדול וחטף ממנו את הגוזל, ואז השתלט על השלל ה- Turkey Vulture, שהוא הגדול מביניהם. מלחמת קיום אכזרית בעולם חסר רחמים. ניסיתי לדחוק את המחשבה איך קיבלו מספר פינגווינים את כתמי הדם בחזה.

Bleaker Island

האי בליקר נמצא מול חופו הדרומי של האי המזרחי של פוקלנד. הטיסה מהאי קרקס לאי בליקר הייתה רצופת תחנות העלאה והורדת נוסעים כיאה למונית שרות: נחיתה ב-Saunders Island, נחיתה ב- Pebble Island, חצית האי המערבי ונחיתה ב-Port Howard, חצית מצר פוקלנד, חצית האי המזרחי, נחיתה בסטנלי, וטיסה מדרום לאי המזרחי עד לאי בליקר. האי המוארך והצר משמש כבית לפינגווינים, שוחים סביבו אריות ים בניסיון לטרוף את הפינגווינים, ואלפי ציפורים מקננות בו. קו החוף מוקף בשטחים גדולים של Tussac, ומפרציו מצוקים בחלק המזרחי. בדרך מהשדה ראיתי שלוש מושבות של Gentoo Penguins, ומכל הכיוונים בצבצו מהמאורות פינגווינים מגלנים.

רון אסף אותי בשדה הנחיתה והביא אותי לקוטג’ בו שהיתי. באי מתגוררים זמנית רון ואשתו. רון אחראי לתחזק את החווה. כשרון ראה אותי מקלידה, הוא שאל אותי אם זהו Laptop, וציין שזה המחשב הנייד הראשון שהוא רואה. הבעלים של האי נמצאים בסטנלי, שם הם מנהלים מלון. הקוטג’ בו שהיתי הוא ביתם, והוא מלא בספרות עשירה ואיכותית של ספרי צילום, מספר רב של מגדירי ציפורים, יונקים וצמחים, ספרות יפה, קלטות וידיאו, ולא נפקד חומר על שקלטון. חדר המגורים מוקף בחלונות גדולים, ואפשר להשקיף על תנועת העשב ברוח החזקה, תנועת הרוח על המים, ותנועה מהירה של העננים. לא נראה שהרוח מציקה לשני ה-Falkland Skuas ושני אפרוחיהם שבשדה. ליד הים שלד של לווייתן ענק.

בחווה מגדלים כבשים, בקר וירקות אורגניים. רון לקח אותי לסיור בחצי האי הדרומי, ובדרך פגשנו את פר ההרבעה שיוחלף בקרוב באחר, שכן אחרי ארבע שנים באי הוא מזדווג עם בנותיו, מה שאינו מוצלח גנטית. בשטחים הרחבים של האי, פר הרבעה מתאים יותר מהרבייה מלאכותית. במקום בו האי קרוב מאד לאי המזרחי הגדול, נראתה כננת חלודה. רון הסביר שלפני עידן המטוסים הקלים (והטלפון), היו שטים בסירה ל- Main Land כדי לאסוף את הדואר. הפלישה של ארגנטינה הקפיצה את אמצעי התקשורת באיי פוקלנד, כולל שידורי חדשות שהיו עד אז פעם בשבוע ביום ששי בשעה 19:00. בעבר גרו באי יותר אנשים. משפחתו של רון היגרה מסקוטלנד במאה התשע עשרה.  בדרום האי מקננים יסעורים ענקיים (Southern Giant Petrel), ובדרך ראינו Crested Caracara שעף מהקן.

סביב שתי מושבות של הקורמורן המלכותי הסמוכות לחווה עמדו בכוננות הטורפים Falkland Skuas. כל מטר עמד Skua, ויצרו טבעת תקיפה. מדי פעם המריא טורף לכוון אחד הקינים, ונסוג מזעקות הקורמורנים. אם מגיח Skua לטריטוריית תקיפה של Skua אחר, הוא מגורש באלימות. כשהתקרבתי לאחת המושבות של Gentoo Penguins, תקף אותי Falkland Skua. עוד צעד, ושוב צלל אלי ה-Skua. הבנתי שיש לו כנראה אפרוח במקום, אז התרחקתי, חיפשתי, וראיתי אפרוח במרחק כעשרה מטרים ממני. עשרה מטרים! מה הקטע?! אבל ליתר בטחון שמרתי מרחק. רון סיפר לי על פגיעות של אנשים מתקיפה של Skua, כגון קירקוף כאשר טופריהם מסתבכים בשיער הראש, והחלטתי להיזהר. באי משטחים של עשב ירקרק טרי. אלה מציינים את המקום הקודם של מושבת ה- Gentoo Penguins. הם אוהבים לקנן על משטחים עשביים, וכשנגמר העשב הם נודדים לשטח אחר. עשב ירקרק טרי צומח באדמה המדושנת מהפרשותיהם.

חוף הים החולי ב- Sandy Bay היה שליו, ועמדו בו כעשרה פינגווינים מלכותיים מזדמנים שכנראה עצרו לחנית ביניים. בנוסף ירדו לרחצה בחוף פינגווינים מגלנים ו-Gentoo. ליד המצוקים של Long Gulch מקננת מושבת Rockhopper Penguins. בשני ערוצים קופצים הפינגווינים לרחצה בים וחזרה. במצוקים עצמם מקננים Rock Cormorants.

Sea Lion Island

22 ק"מ דרומית לאי בליקר, עשר דקות טיסה ב-Islander, נמצא אי אריות הים הקטן, המבודד, והומה חיות בר. רוחב האי קילומטר וחצי, האי שטוח, חופיו סלעיים ואין בו נמל.

האי עשיר בעופות המקננים באי: יסעורים ענקיים Crested and Striated Caracaras, Falkland Skuas ומסתובבים בו גם Turkey Vultures. מלחמת הקיום באי, בגלל תנאי מזג האוויר הקשים, מעוררת בעופות תוקפנות בהגנה על האפרוח הבודד שיש לרובם בעונה זו של הקיץ. מכל הכוונים צללו עלי הורים מאיימים, כי בכל מקום ישנו איזה אפרוח שכבר גדל קצת ומסתובב לו באי. וכשהטורפים צוללים אלי מכל כוון עם טרפים זקורים, ולנגד עיני התיאורים ששמעתי וקראתי על קריעת בשר מטרף וקירקוף אנשים, אני מתכסה זעה ומזגזגת באי מצד לצד. אפילו קבוצה קטנה של שחפיות (South American Terns) צללה מעל ראשי כבר ממרחקים כדי להרחיק אותי מהלהקה הגדולה שעמדה על החוף. פעם ראשונה שאני פוחדת מציפורים.

באי בריכות מים רבות, צבע מימיהן כחול עמוק, ומסביבן מדשאות ירוקות. במדשאות ובמים שטים להם אווזים Ashy-headed, Ruddy-headed, Upland and Kelp Geese, ברווזים Falklands Flightless Steamer Ducks, והמון ציפורי שיר, שכן גם באי זה אין חתולים, עכברים ועכברושים. בנוסף מקננים באי שלושת סוגי הפינגווינים השכיחים: Gentoo, Magellanic and Rockhopper Penguins, האחרונים בהרמוניה המוכרת לי עם הקורמורנים המלכותיים. שלושה חוקרים עסקו בספירת פינגווינים, ואח"כ בריקון קיבה של Rockhopper Penguins אשר חזרו מהים, כדי לעמוד על איכות הקריל קרוב למושבה. ריחמתי עם הפינגווינים ששרדו את הים ונאבקו להביא אוכל לגוזליהם, כדי להישדד על מזבח המחקר.

פיל הים הדרומי מתרבה בחופים החוליים. אריות הים הדרומיים מתרבים בחופי החלוקים מתחת לצוקים הדרומיים, וניתן להבחין בגורים המשחקים סביב הוריהם. גם אריה הים פוליגאמי. התארחתי בלודג’ מפואר ומאובזר. יחד איתו ארבעה אנשי צוות, דני הגנן ומבצע סיורי 4x4, ושלושה צ’יליאנים האחראים למטבח ומשק בית. הלודג’ בבעלות בריטית, והשרות בו הוא תיירותי, לעומת הגישה הביתית באיים האחרים. מזג האוויר נפלא. שמש, רוח חלשה, חם ונעים. בהחלט סיום נפלא לשבועיים ללא גשם – איזה מזל.