איי ג'ורג'יה הדרומית - מידע כללי
האי ג'ורג'יה הדרומית הוא רצף של הרים המזדקרים היישר מקו המים וממשיכים ועולים אל עומקה של היבשת. 13 פסגות באי מתנשאות לגובה של יותר מ-2,000 מטרים, כשההר הגבוה ביותר באי הוא הר פאג'ט (Mt. Paget) שגובהו 2,934 מטרים. מההרים משתפלים קרחוני עד המכסים מעל למחצית משטח האי. באיי ג'ורג'יה הדרומית אין כיום תושבי קבע או תושבים מקומיים, הם בבעלות בריטית ונתגלו ע"י ג'יימס קוק שבחר את שמם על שם המלך ג'ורג' השלישי. זהו אי הררי שהיה מכוסה קרח בעבר וכיום חלקו הפשיר, 160 קרחונים עדיין מעטרים את ההרים באי וחלקם אף גולשים לים. ההתיישבות הראשונה באי נעשתה לצורך ציד לוויתנים, דובי ים ופילי ים. משחטות לוויתנים חלודות עדיין נמצאות במספר מפרצים באי, עדות לטבח ההמוני שהתבצע ב 175 אלף לוויתנים באזור זה בלבד. כיום אוכלוסיית הלוויתנים, דובי הים ופילי הים השתקמה בצורה נפלאה. על חופי איי ג'ורג'יה אפשר לצפות בפינגווין מלכותי לצד דובי ים ופילי ים מפזזים בין עצמות לוויתנים. בגריטוויקן שהייתה בעבר משחטת לוויתנים ניתן לבקר בכנסייה שהוקמה בתקופת ציד הלוויתנים, מוזיאון שמגולל את סיפורי הציד של מספר מדינות ביניהן רוסיה, נורבגיה ויפן. ואת קברו של ארנסט שקלטון חוקר ארצות מפורסם שחזר לאיי דרום ג'ורג'יה עם חמישה ספנים על מנת להזעיק עזרה לשאר חברי המשלחת שנתקעו בים הקרח בדרך לקוטב הדרומי. בין פורטונה ביי לאייסהול מפרידים 55 ק"מ אותם הלך שקלטון על מנת להזעיק עזרה, אנחנו השלמנו 5 ק"מ מהנתיב הזה, בו ניתן לצפות בעדרים משגשגים של אייל הצפון שהובאו בעבר לצורך מאכל ע"י נורבגים.
היסטוריה
האי והאיים הקטנים שסביבו נצפה לראשונה בשנת 1675 על ידי אנטוני דה-לה-רושה, ספן מלונדון שקרא לאיים בשם "איי פיפס" על שמו של סמואל פיפס שהיה מנהל הצי באותם הימים. בשנת 1775 התגלה מחדש האי והאיים הקטנים שמסביבו על ידי ג'יימס קוק שקרא תחילה לאיים "תגלית חסרת משמעות לחלוטין" ומאוחר יותר קרא להם "איי ג'ורג'יה" על שמו של המלך ג'ורג' השלישי.
באי המרכזי הוקמה תחנה ששימשה את ציידי הלווייתנים באזור על ידי אנטון לארסן בשנת 1904 ונקראה גריטוויקן. כיום עומדת במקום הכנסייה ששימשה את הקהילה שהתיישבה במקום. משם יצא ארנסט שקלטון למסעותיו באנטארקטיקה, ולשם הוא חזר, יחד עם חמישה ספנים, על מנת להזעיק עזרה ולהציל את שאר 22 אנשיו שנותרו על אי הפילים. הוא הגיע לחוף הדרומי של האי על גבי סירה קטנה לאחר מסע בן 1,300 קילומטר, וחצה את רכס ההרים במרכז האי על מנת להגיע לנמל. הנמל שהורחב משמש עד היום את הצי הבריטי.
הפרק המכוער הזה בהיסטוריה של האי החל בתחילת המאה ה-19, כ-20 שנה בלבד לאחר שניבא קוק שלא תצמח תועלת כלכלית מן המקום. הלוואי שנבואתו הייתה מתגשמת שכן בעבור פרוות, בשר ושמן נטבחו באי מאות אלפי דובי ופילי ים דרומיים וכ-175,000 לוייתנים, דבר שהביא אלה לסף הכחדה. בשיאו של הקטל פעלו באי חמש תחנות דוגמת גריטוויקן ועשרות ספינות ציד. מספר הלווייתנים באזור היה כה רב בתחילה, עד כי הספינות לא היו צריכות כלל לצאת מהמפרצים על מנת למצוא את מבוקשן. לבסוף, בשנת 1965, כמעט שלא נראו עוד לווייתנים באזור, וגריטוויקן, התחנה הפעילה האחרונה, נסגרה בשל חוסר כדאיות כלכלית. סמוך למבנים החלודים של גריטוויקן נמצאת קינג אדוארד (King Edward Point), נקודת היישוב היחידה באי בה חיים שני אזרחים וכ-20 חיילי הוד מלכותה ששומרים על הריבונות הבריטית באי, ומתחלפים אחת לארבעה חודשים.
דגל איי ג'ורג'יה הדרומית ואיי סנדוויץ' הדרומיים הוענק לאיים בשנת 1985 עם הפיכתם לטריטוריה נפרדת. קודם לכן הייתה הטריטוריה חלק מאיי פוקלנד והשתמשה בדגל האיים. הדגל הוא נס כחול בו יוניון ג'ק (דגל בריטניה) בקנטון הדגל (הרביע העליון הקרוב לניצב הדגל), במרכז הדגל מצוי סמל איי ג'ורג'יה הדרומית ואיי סנדוויץ' הדרומיים. הדגל מונף מעל מבני הממשל באיים.
סמל איי ג'ורג'יה הדרומית ואיי סנדוויץ' הדרומיים הוענק לאיים בשנת 1985 עם הקמת הטריטוריה. קודם לשנה זו, והחל משנת 1962 היו האיים שטח חסות של איי פוקלנד, והשתמשו בסמל איי פוקלנד. קודם לשנת 1962 היו האיים חלק מהטריטוריה הבריטית באנטארקטיקה והשתמשו בסמל הטריטוריה הבריטית באנטארקטיקה.
הסמל הינו שלט אצולה המורכב ממגן שעליו אריה מוזהב זקוף המחזיק בידו לפיד - האריה מייצג את בריטניה והלפיד את גילוי האיים. הרקע של הסמל - מעוינים בכחול ולבן לקוח ממגן האבירים של ג'יימס קוק, מגלה האיים. התומכים הינם כלב ים ופינגווין - בעלי החיים המצויים באיים. כלב הים עומד על האי, בעוד שהפנגווין עומד על הקרח. בראש המגן מצוי אייל, המזכיר את עדרי האיילים שנמצאו באיי דרום ג'ורג'יה. מתחת המגן מופיע מוטו האיים, בלטינית:LEO TERRAM PROPRIAM PROTEGAT- "האריה מגן על אדמותיו". בסמל נעשה שימוש בדגל איי ג'ורג'יה הדרומית ואיי סנדוויץ' הדרומיים וכן בדגל נציב האיים.
גיאוגרפיה וסביבה
האי מחולק לשמונה תת איים ושלושה מצוקים סלעיים. ביניהם אי הציפורים, אי אננקוב, אי קופר והאי טריניטי.
אורכה של ג'ורג'יה הדרומית נמדד בכ-160 קילומטרים, ורוחבה נמדד ב-30 קילומטרים, כך ששטחה הכולל הוא 3,755 קמ"ר. השטח מכוסה בקרח, והרים נישאים לגובה של מעל 1,800 מטרים. הנקודה הגבוהה ביותר באי היא הר פאג'ט (Mount Paget), המצוי בגובה של 2,934 מטרים. באי ישנם כ- 160 קרחונים, שרבים מהם יורדים עד הים.
החוף הדרומי פונה אל רוחות המערב השוררות באזור, והאקלים נוטה להיות קר, סוער ולא מזמין. לעומתו, החוף הצפוני ממוקם באזור המוגן מפני רוחות בין ההרים המרכזיים, ולכן הוא נעים יחסית. בין הלגונות ישנן כאלו המציעות מעגנים בטוחים, ובהן הוקמו תחנות הדיג של הלווייתנים בתחילת המאה ה-20.
מזג האוויר באיים הוא אוקייאני קר, משמע, מזג אוויר מושלג ותנאי מחייה קשים. הטמפרטורות בחודשי הקייץ דצמבר-פברואר נעות בין 6 מעלות צלסיוס ל-10 מעלות צלסיוס ביום. בחודשי החורף יוני-ספטמבר מזג האוויר קשה והטמפרטורות נעות בין 10- מעלות צלסיוס ל-0.
אי הציפורים התגלה בשנת 1775 על ידי קפטן קוק. האי משך אליו חוקרים רבים בשל מגוון בעלי החיים ובשנת 1963 הוקמה תחנת מחקר ארקטית מטעם ממשלת אנגליה.
באיים תתקבלו בברכה על ידי להקות של אלבטרוסים ויסעורים באוויר ולהקות של פינגווינים ודובי ים על החוף. כשני מיליון דובי ים אנטארקטיים חיים היום בעולם. 95% מהם חיים בג'ורג'יה הדרומית והיתר באיים אנטארקטיים אחרים. בפעמים הרבות שצפינו בהם רותקנו לנוכח קרבות טריטוריאליים בלתי פוסקים שהם ניהלו. מיקום טוב על החוף, קרוב למים, עשוי לזכות אתה זכר הגאה בהרמון הכולל עד עשר נקבות. במהלך עונת הרבייה לא זוכים הזכרים לרגע של שקט, והצפיפות העצומה על החוף גורמת לעימותים בלתי פוסקים. תוך כדי כך ממשיכים הזכרים נטולי הטריטוריה לנסות את מזלם. אלו ממתינים, כשחצי גופם במים, להזדמנות לשעוט אל החוף בניסיון לכבוש שטח כלשהו, בדרך כלל ללא הצלחה. הקרבות מסתיימים לעתים קרובות בחתכים עמוקים ובפיסות עור תלושות, וגורים רבים שאמותיהם לא מגוננות עליהם כראוי נמחצים למוות במהלך הקרבות.
הכלכלה באיי ג'ורג'יה הדרומיים ואיי הסנדוויץ' השכנים מוגבלת ביותר. מרבית הכסף הנכנס הוא מרישיונות דייג, הטבעת בולים ומטבעות לאספנים וכמובן תיירות. מרבית הכספים משמשים למחקרים ושמירה על האיים. התיירות הפכה לגורם משמעותי בכלכלת האיים בשנים האחרונות. יותר ויותר מבקרים מגיעים לאיים בהפלגה בקרוזים או באופן פרטי.
מטבע
המטבע הנהוג באיים הוא הלירה הסטרלינג, בדיוק אותם שטרות המשמשים באנגליה עצמה.
אפשר לשלם בחנויות המזכרות בכרטיסי אשראי, בדולר אמריקאי ובפזו צ'יליאני.
תחבורה
אל האי ניתן להגיע אך ורק בקרוזים או בהפלגות פרטיות. בדרך כלל הקרוזים כוללים את איי פוקלנד. העלויות כמובן גבוהות. אל האי מגיעים בספינות האם עוגנים אותן כמה עשרות מטרים מהאי ויורדים אליו בסירות קטנות. הטיול יוצא מפטגוניה בצ'ילה ונמשך בין שבועיים לשלושה והעלות הכוללת נעה בין 8,000 ל- 15,000 דולר.
מספר סירות התיירות מועט ומומלץ להזמין מקום חודשיים מראש.