סיפור דרך - מסלול צפון ארגנטינה הקארטרה הארגנטינאי
סיפורי דרך - מקבוצות הפייסבוק
- לחצו לסיפור דרך של אריה עייני
- לחצו לסיפור דרך של אליה עטלי
סיפור דרך - כרמל מנש
אחרי שבוע מטורף בצפון ארגנטינה, ללא הרבה מידע בעברית, ממליץ בחום לכל מי שעוד לא התקדם צפונה מארגנטינה וכל מי שמתכנן לעבור לעבור לבוליביה מהצפון לקרוא את החפירה (הרבה זמן באוטובוס לגבול).
הגעתי לסלטה בטיסת ערב מבואנוס שעלתה סביב ה-100 דולר (יש יותר זולות אם מזמינים מראש) יש גם אופציה מטורפת לדעתי של נסיעה באוטובוס במחיר מופקע (הבדל של 40 דולר -/+ מהטיסה) ואופציה של רכבת שיוצאת מריטירו בבואנוס (וגם היא כמו אוטובוס נוסעת הרבה מאוד שעות, אבל מאוד זולה).
1. סלטה Salta
בירת הפרובינציה והעיר הגדולה ביותר בצפון ארגנטינה לפי היכרותי. משרד תיירים נמצא ברחוב בואנוס איירס 100 מטר מהמרכז. תבקשו מפה של העיר עם הסבר מה יש לעשות בה. תבקשו רשימת מסעדות, רשימת מוזיאונים ורשימת סוכניות השכרת רכב (יש להם רשימות מוכנות להכל).
מה יש לראות בסלטה- בכיכר המרכזית יש מסעדות, מקומות ישיבה ומוזיאונים. חוץ מזה סלטה מפוצצת בכנסיות יפות וצבעוניות מאוד, מומלץ לחובבי הצילום. המעניין שבמוזיאונים הוא מוזיאון "מם" שמציג את היסטוריית הילידים ובהם שתי מומיות אנושיות עתיקות של ילדים מקומיים. הרכבל של העיר נקרא "teleperico" (אפשר בכיף לעלות ברכבל וליהנות מהנוף, ולרדת רגלית בשביל אבן מסודר בתוך היער עד שחוזרים לעיר).
קניות - בעיר יש כמה מדרחובים סגורים (שמזכירים את פלורידה בבואנוס) אבל לא עמוסים בחנויות ודוכנים. חוץ מזה יש אזור "ארטזניה" נחמד עם הרבה עבודות יד של מקומיים ושוק מזכרות ודברים זולים מחוץ לרכבל סמוך לפארק סאן מרטין.
השכרת רכב - ברוב הסוכניות המחיר די זהה. בדקו בעמוד הלינה ואטרקציות להמלצות להשכרת רכב.
ממליץ להעביר בסלטה לילה או שניים ומשם להתארגן ליציאה למסלול (ולהתייעץ עם האינפורמיישן על המסלול והמזג אוויר כי הדרכים לא תמיד סלולות).
דלק - יש הרבה תחנות ביציאות של העיר. כדי לצאת מלאים כי בהמשך לא תמיד תמצאו תחנות.
2. קפאז'טה Cafayate
כדי להגיע אליה יורדים בכביש דרומה לכיוון טוקומן ובואנוס איירס (באינפורמיישן יסמנו לכם את הדרך) ומגיעים אחרי 3 שעות -/+. העיירה קטנה ואין בה הרבה מה לעשות, אך הדרך אליה מסלטה מרהיבה (לדעתי אחת היפות ביותר שראיתי בטיול, ואפילו לוקחת את הקאראטרה). משרד התיירים בכיכר המרכזית בבניין העיירה. תקבלו שם מפה ויסמנו לכם את היקבים עם שעות פתיחה שמות ומחירים +/-.
אוכל - יש מסעדות בכיכר המרכזית וברחוב שבין הכניסה לפלזה. ממליץ לנשנש אמפנדס מאחת הנשים בכיכר אם אתם לא רעבים בטירוף (אנחנו הגענו יחסית מוקדם ולא היינו מורעבים).
יין - סלטה בכללי נותנת פייט רציני למנדוסה בעניין היין, ובפרט קאפז'טה שמפורסמת ביקבים שלה (יש לה מלא). אם תגיעו בסייסטה (אחרי 12) יהיו רק יקב אחד או שניים פתוחים, אפשר למצוא גם בדרך אל העיירה הרבה יקבים. הלכנו מהמרכז 7 רחובות לכיוון הכניסה ובאנו לטעימות באחד היקבים, אח"כ התפנקנו על בקבוק.
החולות הלבנים - יש בעיירה דיונות של חול לבן. יוצאים מהעיירה ובצומת פונים ימינה חזרה לסלטה ולא ישר לכביש 40. בערך כמה ק"מ (לא יותר מ-7) הכביש יתחיל להתעקם שמאל. חפשו שם את הפניה ימינה לתוך השטח. תחנו את האוטו או תתקדמו כמה שדרך האפר תאפשר לכם. הדיונות יפות ואפשר לצלם שם תמונות מגניבות על רקע ההרים הצבעוניים והעמק הירוק.
ניתן להגיע לשם לפני הכניסה לקאפאז'טה כי זה בדרך הלוך (אנחנו הכרנו את זה רק דרך האינפורמיישן בעיירה).
דלק - יש שתי תחנות דלק, מומלץ לתדלק לפני הנסיעה לקאצ'י.
3. קאצ'י Cachi
הגעה לקאצ'י מקאפאז'טה- כולם (באינפורמיישן ובסוכנות רכב) יגידו לכם לא לנסוע דרך כביש 40 כי הוא כביש אפר ולא סלול. לדעתי מיותר לחזור לסלטה כדי לעלות לקאצ'י דרך הכביש הסלול (בזבוז דלק).
הדרך - מי שבחר בכביש 40 הרוויח. תיזהרו בנהיגה וסעו לאט, תעשו הרבה עצירות, ותהנו!! הדרך לא יותר מ- 200 ק"מ, אך בגלל שאינה סלולה ועם מלא סיבובים, לוקח לעשות אותה כמעט 5 שעות. לאורכה יש מלא כפרים קטנים וקטנים מאוד, אלפקות משוטטות, נהרות (חלקם יבשים...), גשרים, סלעים מטורפים, צמחיה מרהיבה ובכללי ההרגשה היא של המאה הקודמת.
משרד התיירים בכיכר המרכזית, תקבלו מפה קטנה עם המלצות מה לראות ולעשות בכפר.
מה יש לעשות? אחנו הגענו בערב, אז הסתובנו בעיירה מותשים מהדרך הארוכה. יש בעיירה שתי חנויות ארטזניה +/- והם יחסית יקרות. יש מוזיאון (שלא פתוח בשני) וכנסיה. חוץ מזה אם הגעתם מוקדם או תחליטו להעביר באיזור יום נוסף/ לא לצאת מוקדם על הבוקר... אז יש 4 נקודת תצפית נחמדות שאפשר לחלקן להגיע ברגל ולחלקן בנסיעה קצרה.
אוכל - אפשר לקנות ולבשל.. אבל כבר חסכנו על לינה, אז החלטנו להתפנק במסעדה. יש שתי מסעדות בכיכר המרכזית שאחת מהן מציעה תפריט עסקי. אנחנו אכלנו בימנית (הן צמודות זו לזו) פיצה גדולה במחיר סביר.
דלק - לא ראיתי תחנות (אבל הגענו בחושך ויצאנו מהכפר בחושך ככה ש...), בכל מקרה הדלק מקאפז'טה אמור להספיק עד שתגיעו חזרה לסלטה.
אנחנו לא נשארנו יום נוסף בקאצ'י ויצאנו בחושך, ככה שאת הזריחה ראינו גבוה בהרים מעל העננים (הדרך עצמה מאוד יפה, עם הרבה נק' תצפית על הרים שמתיימרים להיות צבעוניים). כדי לקנות ערב לפני אוכל לא.בוקר ולעשות עצירה בדרך לסלטה. אחרי 3 שעות של נסיעה, כולל עצירה לקפה, הגענו לסלטה. קנינו אוכל לדרך ותדלקנו. משם המשכנו לחוחוי בלי להתעכב בסלטה (אפשר להתייעץ עם משרד התיירים על אטרקציות בין סלטה לחוחוע למרות שהנסיעה בכביש מהיר).
4. חוחוי Jujuy
הנסיעה לחוחוי היא שעה וחצי/ גג שעתיים בכביש מהיר (שלא עולה כסף).
משרד תיירים - בכיכר המרכזית, תקבלו מפה והמלצות על מה לעשות. העיר עצמה דיי משעממת וגם פה יתנו לכם יותר מידע על הפרובינציה מעל העיר.
אוכל - העיר גדולה ויש בה הרבה מסעדות ובתי קפה.
מחוחוי מתקדמים עוד צפונה לכיוון טילקרה. הנסיעה לוקחת בערך שעה/ שעה וחצי.
5. טילקרה Tilcara
טילקרה נחשבת ל"עיר" של הצפון אבל בתכלס היא כפר גדול. בדרך אליה תעברו בפוממרקה שבה נמצא הר שבעת הצבעים (אם לא תגיעו אליו בבוקר מומלץ להמשיך ולחזור למחרת כי השמש לא נמצאת בזווית טובה והצבעים דהויים מאוד.
משרד תיירים- נמצא בכניסה לעיירה ברחוב שמוביל למרכז. יתנו לכם שם מפה ומידע מה יש לעשות.
מה יש לעשות? בקצה העיירה יש פארק ארכיאולוגי עם מבנים של הילידים עם מסלול הליכה קצר ונק' תצפית בקצה. כל הפארק מפוצץ בקקטוסים ונותן אווירה מגניבה של המדבר. בכניסה לפארק יש גם גן בוטני של קקטוסים ופינת ליטוף או צילום של אלפקות. המקום נקרא - "Pucará de Tilcara". הפארק נסגר בשעה 18:00.
חוץ מזה יש מסלולי הליכה קצרים נוספים בהרים מעל העיירה ואפשר לקבל מידע באינפורמיישן. בחלק מהמסעדות אפשר למצוא שיעור "פינייה" שזה ריקוד מסורתי של הצפון-ארגנטינאים.
אוכל - יש מסעדות בכיכר המרכזית וברחובות שמסביב.
קניות - יש סופרים ברחבי העיירה ואם אתם בעניין של מזכרות וארטזניה אז פה זה המקום לקנות (זול יותר מבכפרים הקטנים).
דלק - יש תחנת דלק. ממליץ למלא טנק מלא משום שלמחרת נוסעים הרבה על לסלינס.
מכאן נוסעים לפוממרקה- 20 דק' נסיעה.
6. פוממרקה Purmamarca
לפוממרקה מגיעים מטילקרה (למעשה חוזרים טיפה דרומה) אחרי 20 של נסיעה. מומלץ לצאת בבוקר אחרי לילה בטילקרה, אך לא מוקדם מדי משום שהכי טוב זה שהשמש מאירה את ההר הצבעוני. אני בכללי ממליץ להגיע לתצפית על הר הצבעים (רואים מצויין ואפשר לצלם אחלה תמונות מהכניסה לכפר) סביב 9:00 ומשם להמשיך אחרי 10-20 דק' אל הסלינה ולחזור לכפר בצהריים להמשך הבילוי.
משרד תיירים - בכיכר המרכזית יש משרד שיוכל להדריך אתכם איפה נמצאים השירותים הציבוריים (הכפר הוא 4 רחובות על 4 רחובות).
מה לעשות? להסתובב בכפר ולשתות קפה/לאכול באחת המסעדות. לעשות סיבוב בין הדוכנים הרבים. כמובן שיש את ההר הצבעוני אבל אם תצפתם עליו בבוקר בדרך לסלינה אז אין מה להתעכב בשנית בצהריים (פחות מלהיב..)
אוכל - יש מסעדות בכיכר המרכזית ועוד כמה מסביב. כל העיירה מלאה בדוכני אוכלי ובתי קפה (חפשו מסעדה באחד הרחובות הצדדיים עם קיר אדום ואותיות חסרות בשלט, היא מומלצת).
דלק - לא ראיתי תחנה, אבל יש בטילקרה 20 דק' צפונה.
מפוממרקה עולים לסלינס (מדבר המלח הארגנטינאי) ומי שבטרמפים ולא שכר אוטו יכול לסגור נסיעה בוואן עם אחת הסוכניות.
7. ה"סלינס" Salinas Grandes del Noroeste
הסלינס הוא מדבר המלח הארגנטינאי. הוא קטן משמעותית מהסלאר דה איוני שבבוליביה, ותראו הרים בקו האופק, אך הוא יפה והדרך אליו מצטרפת לרשימת הדרכים היפות. הנסיעה הלוך היא סביב 3 שעות (הנסיעה על כביש אך עולים בגובה כמעט 2000 מ' והדרך מאוד מפותלת) והנסיעה חזרה היא סביב שעה +/- (תדמיינו נהיגה לחרמון וחזרה למטה). בדרך הלוך יש כמה נק' תצפית יפות, מי שלא נוהג שיכין את המצלמה. הנסיעה לשם היא בכביש ישיר ללא פניות והחלפות ככה שאין מה להתבלבל, נוסעים עד שתראו מלח מצדי הכביש.
משרד תיירים - ברחבה הראשונה יש בקתה שמשמשת כמשרד תיירים, סביר להניח שלא יגלו לכם משהו חדש על המקום (אולי יגידו לכם מה אסור לעשות).
מה יש לעשות? לרדת למלח ולהצטלם בכל פוזה אפשרית. ברחבה הראשונה אפשר לחנות ויש פסל מלח ענקי של אלפקה, אפשר גם לרדת למשטח המלח עצמו. בהמשך ממשיכים בכביש (חולפים על הרחבה השניה) ומגיעים רחבה השלישית, משם אפשר לרדת שמאלה אל אזור הבריכות. יש שם מלא בריכות עם מים כחולים (לפעמים נראים ירוקים, תלוי בזווית) וגם שם מגניב להצטלם.
אוכל - יש מסעדות בדרך למדבר, מסעדה נוספת מול הבריכות ועוד אחת 3 ק"מ אחריה בהמשך הדרך. חוץ מזה יש דוכן אוכל מקומי ברחבה הראשונה (האמפנדס שם טעימים אבל מפוצצים בתפוחי אדמה).
קניות - ברחבה הראשונה ובדרך הלוך/חזור יש דוכנים שאפשר לקנות מזכרות. אם אתם בקטע של מלח אז תוכלו לקחת מגבעות המלח.
בדרך חזרה (או בהלוך) אפשר לעצור בנק' תצפית שנמצאת באחד הסיבובים ויש שם אבן גובה שאפשר להצטלם איתה, במקום יש כמה דכונים.
המלצה חשובה - קנו בטילקרה או פוממרקה שקית עם עלי קוקה שיצילו אתכם במידה ותתחילו להרגיש לא טוב. אנחנו לקחנו אותם לאורך העליה עד שירדנו חזרה ולא הרגשנו דבר. לדברי המקומיים הם טובים יותר מתה קוקה ואפשר ללעוס אותם כמו מסטיק (פחות מומלץ) או לקחת חופן ולקפל ולדחוף לאחד מצדדי הפה.
מהסלינס יורדים חזרה לפוממרקה (הדרך בערך שעה +/-) ומי שרוצה לחסוך בדלק יכול להוציא את האוטו מהילוכים ולנהוג רק בעזרת הברקס כשהקלאצ' דחוף (לא מבזבז טיפה של דלק ומחזק את רגל שמאל). חרי חזרה לפוממרקה ניסע להומוואקה (בערך שעה/שעה וחצי).
8. הומוואקה Humahuaca
העיירה גדולה מאוד יחסית לכל מה שראינו מאז חוחוי (גם יותר מטילקרה).
משרד תיירים - נמצא בכניסה לעיירה ויציע לכם חוברת עם אטרקציות בעלות סמלית (אחרי שהוא מראה ומסביר הכל, ככה שלא הכרחי לקנות).
מה יש לעשות? העיירה עצמה יפה ומטופחת יחסית לכל השאר, רוב הרחובות עם רצפת אבן ולא אדמה. הכיכר המרכזית גדולה ואפשר לעלות ממנה על המדרגות הגדולות ולתצפת על כל האזור.
הר 14 הצבעים, או בשפת המקומיים הורנוקל (Hornocal). כדי להגיע צריך לנסוע 23 ק"מ מהעיירה לכיוון הערים (תשאלו את המקומיים איך מגיעים והם יכוונו אתכם בקלות). הדרך היא דרך אפר ככה שהנסיעה לשם היא מינימום שעה (עולים שוב פעם לגובה מעל 4000 מ', מומלץ להביא את הקוקה). אנחנו נסענו עם האוטו שבאמצע העליה התחמם והיה מותש (אחרי שעלה לסלינס בבוקר). השארנו את האוטו באמצע הדרך ותפסנו טרמפ עם טנדר שעלה לתצפית. מי שלא רוצה לגמור את הרכב השכור יכול לחפש במרכז העיר סוכניות או מקומיים שמקפיצים למעלה בטנדרים וג'יפים במחירים זולים. ממליץ לעלות לתצפית בין 15:00-18:00 כשהשמש התחילה לצנוח לזווית המושלמת אבל עוד לא התחילה לשקוע (בניגוד להר 7 הצבעים שנמצא בצד השני ומומלץ להקר בו בבוקר).
אוכל - ברחוב בואנוס איירס יש כמה מסעדות נחמדות שמציאות תפריטים עסקיים כל היום. חוץ מזה יש פיצריות, גלידריות ודוכני אוכל ברחבי העיירה ובשוק.
קניות - ברחבי העיירה יש מלא סופרים קטנים עד בינוניים, ניתן למצוא מאפייות ואטליזים. יש שוק אוכל קטן מפוצץ בדוכני ירקות פירות ואטליזים. יש את השוק דוכנים שממוקם קרוב לטרמינל אוטובוסים (יש בו דוכני אוכל מקומי, דוכני מכשירי חשמל ובגדים וזה שוק מקומי ופחות לתיירים..) דוכני מזכרות וארטזניה ניתן למצוא בכיכר המרכזית (המחירים פה דומים לטילקרה).
דלק - יש תחנה שתי רחובות מהטרמינל או בכניסה על הכביש הראשי.
מכאן סיימתי את המסלול בגלל לחץ בזמן והמשכתי ישירות אל "לה קייאקה" ( La Quiaca) שממוקמת בגבול עם בוליביה. אופצייה נוספת היא להמשיך אל העיירה אירוז'ה (Iruya) שממוקמת בתוך ההרים. העיירה יותר קטנה אפילו מפוממרקה ומכוסה כולה ביערות שמסביבה והאווירה בה מגניבה לפי מה שמספרים המקומיים (יש אוטובוס כמה פעמים ביום הלוך וחזור מ"הומוואקה". הדרך קשה לנסיעת רכבים פרטיים).
----------------------------------------------------------
רכב - תכלס אין מקום להחזיר אותו (אפילו לא בתשלום קנס), ויש שתי דרכים- לחזור לסלטה ומשם לקחת אוטובוס 8 שעות אל "לה קייאקה" (או לברר אולי ניתן להחזיר בחוחוי ולחסוך שעתיים וחצי עד שלוש בנסיעה לסלטה וממנה). האופציה השניה היא לסגור עם ישראלים שיורדים דרומה מבוליביה אל ארגנטינה שיחזירו את האוטו לסלטה.
טרמפים - אפשר לעשות את כל המסלול גם בטרמפים בלי בעיה ועם סבלנות. במקומות שצריך לנסוע מהכפרים (כמו בסלינס והר 14 הצבעים) אפשר לשלם קצת לסוכנויות או נהגים מקומיים, או כמובן להמשיך ברוח הטרמפים.
אוטובוסים - בניגוד לקארטרה פה יש תחבורה ציבורית מסודרת ואין שום בעיה לנסוע בין כל המקומות באוטובוסים (חוץ ממקומות כמו הסלינס והר 14 הצבעים... אותו פיתרון כמו בטרמפים).
----------------------------------------------------------
את כל המסלול עשינו ב- 5 ימים בגלל לחץ של זמן. בטרמפים ואוטובוסים מן הסתם זה אמור לקחת טיפה יותר צריך להקדיש לפחות שבוע. חוץ מבדקה האחרונה בטרמינל בהומוואקה, לא פגשתי ישראלי אחד כל הדרך. מי שרוצה לבזבז את הפזואים האחרונים שלו שלא יחכה ללה קייאקה כי אין פה כלום :)
