האינדיאנים במחוז נאוקן, פטגוניה ארגנטינה - אפרת נקש
שגיאה נפוצה היא לשייך את האינדיאנים במחוז נאוקן לשבט המפוצ’ה (Mapuche). רפאל, עמו נסע
תי לבקר את האינדיאנים, מסביר לי שהפרוש של "מפו" הוא אדמה, ושל "צ’ה" הוא אנשים. לפיכך אנשי האדמה הם כל בני האדם. מוצאם של חלק מהאינדיאנים הגרים באזור זה של פטגוניה הוא משבט הפאואנצ’ה, שמשמעו בשפתם אנשי העצים הגדולים. באזור גדלים עצי האראוקריה הענקיים, חלקם בני שלושה וארבעה אלפי שנים, ששרדו תקופות של קרח ותנועת יבשות. שטחי האינדיאנים במחוז נאוקן הם בגבול תפוצה דרום מזרחי של עצי האראוקריה.
תי לבקר את האינדיאנים, מסביר לי שהפרוש של "מפו" הוא אדמה, ושל "צ’ה" הוא אנשים. לפיכך אנשי האדמה הם כל בני האדם. מוצאם של חלק מהאינדיאנים הגרים באזור זה של פטגוניה הוא משבט הפאואנצ’ה, שמשמעו בשפתם אנשי העצים הגדולים. באזור גדלים עצי האראוקריה הענקיים, חלקם בני שלושה וארבעה אלפי שנים, ששרדו תקופות של קרח ותנועת יבשות. שטחי האינדיאנים במחוז נאוקן הם בגבול תפוצה דרום מזרחי של עצי האראוקריה.לעצי הארוקריה פירות ענקיים, המתפוצצים כאשר הם בשלים ומפיצים המוני צנוברים. בתחילת הסתיו הפירות בשלים, והמקומיים עסוקים בפיצוץ הפירות ואיסוף הגרעינים הענקיים. הצטרפתי לקטיף הפיניון. עקבתי אחר זריקת חבל ובקצהו אבן, אשר נתלה על ענף ומשמש כעוגן. מכאן מניפים את החבל אשר חובט בפירות ומפוצץ אותם. התקדמות הנפת החבל היא בתנועת בורג סביב העץ וכלפי מעלה עד לצמרת. עזרתי לאסוף את הפיניון שנשר מהעץ. בעבר היו מכינים מהפיניון קמח. היום הממשלה מחלקת לאינדיאנים קמח. הקמח משמש להכנת לחם וטורטה פריטה, שהן מעין לביבות העשויות מקמח ושומן חיה, ומטוגנות בשומן עמוק. בעבר השתמשו בשומן של גואנקו וניאנדו. כיום הממשלה מחלקת לאינדיאנים שומן תעשייתי בחבילות כמו של חמאה ומרגרינה.
מוצאם של אינדיאנים נוספים באזור זה הוא משבט האראוקנוס, אשר הגיעו מצ’ילה, ומוצאם מאסיה. לאינדיאנים אלה פנים עגולות ועיניים מלוכסנות. נסענו מסן מרטין דה לוס אנדס צפונה, פנינו מזרחה לאורך נהר המלאו ואח"כ צפונה לאורך נהר אלומינה. האינדיאנים גרים בקהילות, ומבני המגורים שלהן מוקפים בעצי צפצפה. המבנים כוללים בד"כ מספר מבנים מעץ ובוץ, ומבנה אחד מלבנים מצופה טיח שהממשלה בנתה עבור הקהילה. חלק מהמשפחה גר עדיין במבני הבוץ, ואחרים משמשים לאחסון. קהילה מורכבת ממשפחה רחבה. בקרב האינדיאנים יש הרבה מקרי אונס, וכך בקהילה ישנן אמהות צעירות ללא אב. שפת האינדיאנים באזור זה היא מפודומגון, היא עדיין נלמדת בבתי הספר, אולם כולם מדברים גם ספרדית.
לצד נהר אלומינה נכנסנו לבקר את קהילת פיינפילו, שפירושו בשפתם נחש כחול. מריה עדיין אבלה על מות בעלה השמן. יחד עם שמונה בנותיה ונכדתה הן מחלקות את האחריות על גידול הכבשים, הכלבים, התרנגולות וגינת הירק. למדתי אצלם את אומנות שתית המטה. מקור עלי המטה בעצים נמוכים (כשני מטרים) הגדלים בצפון ארגנטינה. כמו בהכנת עלי התה, המטה המשובח מכיל רק עלים, ללא שברי גבעולים. ממלאים כוס מדלעת במטה, ויוצקים מים. את המשקה שותים באמצעות קשית הנקראת בומבילה. את המציצות הראשונות יורקים שכן הן מלאות אבק. את כוס המטה מעבירים מאחר לשני, וכאשר לא רוצים לשתות יותר אומרים תודה רבה.
אחה"צ טיפסנו לגבעות יחד עם אירנה, אחת הבנות, למערה שבה ציורי אינדיאנים עתיקים.בערב רפאל הוציא ארגז אוכל מהטנדר, והכין אוכל לכולם. בעוד שהאינדיאנים העדיפו את הבאגט שרפאל הביא, אני העדפתי את הטורטה פריטה והלחם המקומי.הלכנו לישון במבנה עץ ובוץ קטן בשקי שינה. המבנה אינו מרוצף ורצפתו מאובקת, יש בו רק חלון אחד קטנטן ודלת – כל אלה כדי לשמור על החום בחורף, והקרירות בקיץ.
בבוקר נסענו להביא עצים להסקה. בני המשפחה אוספים עצים שנסחפו בנהר, ובונים מהם קונוסים לגדת הנהר. כשרפאל בא הוא מעמיס את העצים על הטנדר ומביא אותם הביתה. בזמן ההליכה בשטח כולם נועצים עיניים באדמה, מחפשים ראשי חץ עתיקים וכלים אחרים ששמשו את האינדיאנים הקדמונים. הבנות סקרניות ושואלות אותי הרבה שאלות אישיות. אני לא מבינה ומדברת ספרדית והן לא יודעות אנגלית, ובכל זאת אנו מצליחות לתקשר, והן מקבלות תשובות לכל השאלות. הן מתקשות לומר את שמי, וביקשו ממני רשות לקרוא לי אנה.
לארוחת הצהרים שחטו עבורנו גדי, וצלו אותו באש. אל המקום הגיעו מיסיונרים. בקרב האינדיאנים מתבצעת הרבה מאד עבודה מיסיונרית שמרגיזה את רפאל. אותי הרגיז שהם אכלו את האוכל שאנחנו הבאנו, שהוא לא שגרתי עבור האינדיאנים, ובהחלט רגיל עבור המיסיונרים. החלטנו להמשיך בדרך...
