סיפור דרך - מברזיליה אל מפלי האיגואסו וריו - מיקי אלטמן

טיול בברזיל יביא אתכם לערים ענקיות, בהן העושר והעוני דרים זה לצד זה, אל שמורות טבע פרטיות עם נחלים, מפלים ובריכות, אל מפלי האיגואסו האדירים, שחציים בארגנטינה ולאתרים המפורסמים הר הסוכר והפסל של ישו, שעל הר הקורקובדו.

כדאי לדעת לפני הטיסה לברזיל

החלטנו לטוס בספטמבר לברזיליה, בירת ברזיל. תכנון הטיול התבסס על ברזיליה כמקום יציאה לשני אתרים הרחוקים ממנה מרחק של כשעתיים נסיעה. מברזיליה עברנו לשלושה ימים (יומיים נטו) למפלי האיגאוסו ומשם לעוד שלושה ימים לריו.

חצי כדור דרומי - קשה למטיילים שגרים בחצי הכדור הצפוני לא להתייחס לכך שהם עוברים את קו המשווה. נוסף על כך חלק גדול מברזיל נמצא בין חוג הגדי וקו המשווה. עובדה זו משפיעה על:

• מהלכה של השמש בשמיים במהלך היום, ממזרח דרך צפון למערב.
• השמש נמצאת ב"זניט", דהיינו ניצבת ב-90 מעלות, כך שאין בכלל צל בצהריים בהתאם לעונות השנה. בחודש ספטמבר, בו יש שוויון בין אורך היום והלילה, הזניט הינו באזור קו המשווה ואז מתחיל לרדת דרומה. ב-21/12 הוא נמצאת מעל קו רוחב 23.5 דרום (ריו דה ז'נרו).
• בלילה גרמי השמיים כמובן שונים לחלוטין מאלו שרואים בחצי הכדור הדרומי. כוכב הצפון אינו נראה ולעומתו אפשר לראות את קבוצת הכוכבים שנראית "הצלב הדרומי".
• המים מסתובבים עם כיוון השעון, הפוך ממה שקורה בחצי הכדור הצפוני.

ברזילאים - העם הברזילאי הוא עם נחמד, מסביר פנים ושש תמיד לעזור. הם לא ממהרים ולא תמיד מגיעים בזמן. בכבישים כמעט לא שמענו צפירות כלי רכב. רוב האנשים שנתקלו בהם דיברו רק פורטוגזית, חלקם הבין גם ספרדית ובריו הינו יותר אנשים שדיברו אנגלית או לפחות ידעו להפנות לדובר אנגלית.

תחבורה

• מוניות - נהגי המוניות אדיבים, אמינים. ברוב המקרים הם מפעילים מונה ואינם מנסים להאריך את מסלול הנסיעה בכדי להרוויח יותר כסף. חלקם נוהג לפתוח לנוסעים את הדלת בתחילת ובסוף הנסיעה.
• רכבת תחתית M בריו - פועלים שני קווים בלבד. התחנות והקרונות חדשים. הרכבת יעילה ונוסעת מהר. קיימת אפשרות לקנות כרטיס נטען וכך לחסוך תורים. מינימום כרטיס ראשון - 10 R וכל הטענה - מינימום 5 R. מחיר נסיעה הינו 2.8 R.
• השכרת רכב- בחלק מהערים יש, בנוסף להשכרה בתוך השדה, גם תחנת השכרה צמודה לשדה, עם הסעה מהשדה, דבר החוסך תשלום מס נמל. בברזיליה המחיר, כולל ביטוחים רגילים, נהג נוסף וניקוי, היה כ-200 R ליום. ניתן למלא דלק בנזין או אתנול. המנועים מתאימים לשניהם. לנסיעות ארוכות עדיף בנזין ולקצרות אתנול. האתנול, שעשוי מתירס או מסוכר, עולה פחות, אך צריכתו גבוהה יותר לקילומטר.

כדורגל - קשה לכתוב על ברזיל מבלי להתייחס לכדורגל. זו בעצם הדת האמיתית. ילדים בבית הספר, מבוגרים על חוף הים ובסופשבוע. על חוף הים בריו יש עמודי שערים קבועים שמשמשים לכדורגל חופים. המשחקים הלא פורמאליים מתקיימים לעיתים בתלבושת מסודרת ולרוב בבגדים רגילים, עם נעליים, כפכפים או יחפים. בסופי שבוע מתקיימים משחקי הליגות. בתחילת העונה הליגה המחוזית ואז המשחקים בליגה של המדינה. בזמן המשחקים, רוב הברזילאים שאינם נמצאים במגרש מרותקים למסך הטלוויזיה. מתברר שבזמן משחקי גביע העולם בדרום אפריקה בוטלו הלימודים בזמן שידור המשחקים, כך גם מקומות העבודה כמעט לא עבדו כאשר המשחקים התקיימו בשעות 11:00 או 13:00. המשחק החשוב שזכור לכל הברזילאים הוא הגמר שחנך בשנת 1950 את אצטדיון ה"מרקנה", בו הפסידה ברזיל לאורוגוואי 2:1. מספרים שלאחר הבקעת הגול השני על ידי אורוגוואי שררה באצטדיון דממה עד סוף המשחק.

אוכל ושתייה

• הברזילאים שותים בירה בכול הזדמנות. הבירה זולה, ומאחר והם מעדיפים אותה קרה כקרח, הכוסות קטנות יחסית (שהבירה לא תספיק להתחמם), אך כמעט תמיד שותים יותר מכוס אחת. יש מותגים מקומיים שהולכים טוב מאוד. שתייה מהחבית נקראתי Chopp ומהבקבוק Long Neck.
• מכיוון שזו ארץ טרופית, גדלים בה המון עצי קוקוס ולכן שתיית מי קוקוס שקולה כמעט לשתיית מים. נפוץ גם לשתות משקה אגוזי קשיו ומשקה Gaurana, העשוי מפירות עץ ממשפחת המייפל, הגדל באזור האמזונס.
• מיצי פירות רבים מכינים מפירות טרופיים - גויאבות, אננס, פסיפלורה ופפאיה. הפירות גדולים יותר ממה שאנחנו מכירים בארץ.
• הרבה מאכלים מתבססים על גבינות כמו, למשל, כדורי גבינה - Pão de Queijo.
• אפשר להזמין ברוב המסעדות צ'יפס משורש צמח ה"מניוק".
• בשבת נהוג לאכול בצהרים "פיז'ואדה (Feijoada). מאכל קדרה המבוסס על שעועית שחורה והוא כולל מספר סוגי בשר, ביניהם נקניק, קותלי חזיר ובשר בקר מיובש בשמש. ליד התבשיל מגישים אורז, קמח "קסאבה" קלוי, עלים ירוקים ופלחי תפוז. המשקה שמוגש כאפריטיף נקרא "בצ'ידה ג'י לימאו" ("קשאסה" עם קרח וליים).
• בברזיל נפוצות שתי סוגי מסעדות, האחת מסעדות בסגנון "אכול כפי יכולתך" (Churrascaria rodizio), בעיקר מסעדות גריל. אליהן כדאי ללכת כאשר מבקשים לאכול כמויות גדולות. התוספת הינה רק עבור המשקאות והקינוחים. השנייה מציעה תשלום לפי משקל (Per Kilo). במסעדות אלו, קיים מזנון מגוון, כל סועד לוקח מהמזנון לפי רצונו, ניגש לקופה ומשלם לפי המשקל של המנות בצלחת.

לינה - בכפרים אפשר לישון ב-Pausata. אלו בעצם "צימרים" שבהם בעל המקום מקבל באופן די אישי את האורחים. במקומות פחות נידחים ניתן כמובן להתאכסן בבתי מלון, הכוללים בריכה, חדר כושר, סאונה וכדומה. כל שרותי ההלנה כוללים ארוחת בוקר הכוללת פירות טרופיים, קפה, חמאה, גבינות נקניקים וכו'.

יתושים - בברזיל יש הרבה מים ולכן היא מקור להרבה יתושים. בייחוד מסוכנת קדחת ה"דנגי". היא נגרמת על ידי יתוש שדוגר בעיקר ביום בשטחים עירוניים במקומות עם מים נקיים. לכן חובה להוסיף כלור או מלח לכול הבריכות. ספריי דוחה יתושים הוא מוצר חובה בברזיל.

קצב הטיול - נושא בעל חשיבות יתרה, שאינו תמיד זוכה למספיק תכנון ותשומת לב. חשוב מאוד להתאים את קצב הטיול למשתתפים ולאתרים השונים בטיול. יש מטיילים שמעדיפים כל הזמן לרוץ מאתר לאתר, אחרים מעדיפים לשבת שעה לשיחה בבית קפה ויש את אלו שמוכנים להסתובב שעתיים בשוק. חשוב שכולם ידעו מה הקצב המתוכנן במהלך הטיול וידעו להתאים את עצמם ואולי וכתוצאה מכך יתכן גם מצב של פיצול למספר שעות. בטיול בן שבועיים חשוב להתאים את הקצב למהלך הטיול ובכל מקרה לא לרוץ כול היום, כול יום, מאתר לאתר. זה עלול לגרום לעייפות של המשתתפים וחלילה להשבתה חלקית או מלאה.

נחיתה בברזיליה

ברזיליה נמצאת בגובה 1,100 מטר מעל גובה פני הים. הטמפרטורה היתה כ-30 מעלות ויבש מאוד, מה שנתן הרגשה טובה, יחסית. כבר בנסיעה הראשונה ברכב ניתן היה להרגיש שהברזילאים רגועים גם בזמן הנהיגה. בשכונת Lago Sul הבתים הם בני שני קומות ומתגוררים בה בעלי אמצעים. לאחר התמקמות ומנוחה קלה, צאו לסיבוב הכרות בעיר. אם תחצו את הגשר מעל האגם המלאכותי הגדול, תוכלו להצטרף לסיור ממונע ליד הקתדרלה המרשימה ובאזור משרדי הממשלה. בברזיליה, העיר המתוכננת, בכל אזור מותר לבנות מבנים לשימוש אחר, למשל אזור בתי מלון, אזור בתי חולים. לאחר מכן תוכלו לטייל ב"פארק הכלות" ליד האגם ולשבת לשתות "קפיריניה", משקה אלכוהולי מקנה סוכר (Cachaça) ומעין מאכל במרקם דומה לגלידה, העשויה מפרי ה"אסאי" (Içai), הגדל על דקל באזור האמזונס. ארוחת ערב תוכלו לאכול באחת המסעדות המקומיות, אחת מומלצת היא Carpe Diem, בה אפשר לאכול מיני מאפה שונים, פסטלים ועוד, ממולאים גבינה, בשר ושילוב. בברזיל נוהגים גם להזמין צ'יפס משורש צמח ה"מניוק".

סיור בקתדרלה ונסיעה לפירנאפוליס

את היום השני בברזיל אפשר להתחיל בסיור בקתדרלה שנבנתה על ידי Oscar Niemeyer, אדריכל יהודי בן 103 מריו דה ז'נירו (שתכנן את מרבית מבני הציבור בעיר). במקור היא נבנתה כמקום כינוס לכל הדתות אבל עם השנים המבנה הפך לכנסיה קתולית. המבנה נראה כאצבעות ידיים הפתוחות כלפי מעלה. מבנה הרחובות בברזיליה מזכיר צורת מטוס. משם ניתן להמשיך לשדרה המרכזית, שמהווה בעצם את גוף המטוס. בסוף השדרה ניצבים שני מבנים תאומים וברחבת שלושת הרשויות מונף בגאון דגל ענק של ברזיל. בכיכר עפות עשרות יונים. הכניסה התת קרקעית מובילה לדגם של העיר ולאורך הקירות תלויות תמונות שצולמו בעת בנייתה בשנות החמישים. משם ניתן להמשיך בסיור ברכב לדירת השרד של נשיא ברזיל וזו של סגנו. במהלך הסיור תעברו ליד מתחם המלונות. ברזיליה נבנתה בקונספט האורבאני, שבו בכל אזור בונים מבנים ליעוד מסוים. אפשר להגיע לתצפית על העיר באנטנת התקשורת. למרגלותיה מתקיים שוק קטן של צמידים ושרשראות ומשם יש תצפית למזרקות היפות. בעיר יש הרבה חנויות שמוכרות כפכפי "הוויאנאס" והמחירים אינם אחידים.

אחר הצהרים ניתן לנסוע לכיוון פירנאפוליס (Pirenopolis). תחילת הנסיעה היא בכביש הראשי שהיה עמוס מאוד בשעות אלו. לאחר כ–40 ק"מ, בהם חולפים ליד ה"פאבלות" של ברזיליה ועיר קטנה שבנויה משני צידי הכביש, יוצאים מהמחוז הפדראלי למחוז "אגויאס" ומיד מגיעים לעיר ששמה (מים יפים) אינו מעיד על יופייה. זו עיר ענייה עם שיעור גדול של פשיעה. האוטובוסים עוצרים בתחנות הפזורות כל כמה מאות מטר ודוכנים שונים לממכר סחורות ממוקמים במבנים לצד הדרך. רשויות המחוז אינן מטפלות בבעיות העיר מתוך תקווה שהמחוז הפדראלי של ברזיליה ייקח אחריות, וזאת לאור המרחק הקצר בינה לבין גבול המחוז. המשך הנסיעה הינו על כביש חד נתיבי במצב תחזוקה בינוני עד טוב. המבנה הטופוגרפי של השטח משתנה אט אט מהסוואנה ("סראדו"), להרים נמוכים. אזור ה"סראדו" ייחודי לאמריקה הדרומית. הוא מהווה את הגדולה מבין הסוואנות הטרופיות המיוערות בעולם. ה"סראדו" נמנה על המערכות האקולוגיות העשירות ביותר בעולם וניתן למצוא בו כמעט את כל זני היונקים שחיים בדרום אמריקה ואף זני ציפורים רבים. חלק גדול מהצמחייה באזור זה היא אנדמית. לאחר כשעה מגיעים לפירנאפוליס. העיר החדשה אינה מרשימה, אבל מיד כאשר מגיעים לעיר העתיקה, רואים שמדובר בעיירה קטנה ונחמדה בסגנון בנייה פורטוגזי. הבתים בני קומה אחת וחזיתותיהם נצבעו ושופצו. כחלק משימור הצביון הישן הנסיעה הינה על אבנים קטנות שמאטות מאוד את קצב הנסיעה, מה שלא מונע הצבת "באמפרים" לרוחב הכביש, כנהוג בכל ברזיל. במרכז העיר יש גשר חד נתיבי קטן שעובר מעל הנחל ובכדי לעבור בו צריך לוודא שאף כלי רכב אינו מגיע ממול. מיד ביציאה מהעיר ממוקם המלון Taman Baru. סוג זה של בתי הארחה נקראים Pausada. חדר הקבלה הינו חדר האוכל והוא ממוקם במבנה גדול שגגו בנוי כמעין פגודה. בעלי המקום גרו מספר שנים באוסטרליה ועיצבו את המקום כמו באי "באלי" שליד אינדונזיה. אפשר לקבל בירות ולשתות ליד הבריכה או הג'קוזי. ארוחת ערב ניתן לאכול באחת מהמסעדות שממוקמות בכביש המרכזי, שבערב נסגר לטובת כיסאות שממוקמים לאורכו. ארוחה מסורתית כוללת, למשל, בצק מקמח צמח ה"מניוק" ממולא בשר, צ'יפס מאותו צמח וגרסאות שונות של בשר.

שמורות הטבע Cachoeiras Bonsucesso ו- Vagafugu

בשעה 06:00 מתחילה מקהלת הציפורים והחרקים להתעורר ברעש חזק מאוד. לאחר כחצי שעה וכבמטה קסם, משתרר שקט שמופרע מידי פעם בשריקה אופיינת של אחד הצרצרים. ארוחת הבוקר כוללת מספר גבינות לבנות קשות, צהובות, לבן, פירות טרופיים, גרנולה ומאכלים המתבססים על בצק עם חמאה או גבינה. נסיעה בשביל עפר באורך כששה ק"מ מביאה לשמורת הטבע Cachoeiras Bonsucesso השמורה שייכת לבעלי חווה פרטית. חוות אלו הינן חלק מתהליך שימור יערות ה"סראדו" בכדי למנוע את הפיכתם לשדות סויה ולחוות בקר. משלמים לבעלי החווה 10 ריאל לאדם (תשלום סטנדרטי שיחזור ביתר הביקורים בחוות הפרטיות) ויוצאים ברגל לכיוון המפלים. מדובר בששה מפלים באורך 3-15 מטר, שלמרגלותיהם בריכות קטנות, בהן עוצרים להתרחץ. ליד כל בריכה יש 15-10 מטיילים. המים קרים אבל לא קפואים. הגישה לשני המפלים האחרונים כרוכה בעליה תלולה יחסית בכמעין מדרגות אבן, בעזרת מעקה העשוי מחבל. תוך 10 דקות מגיעים למפל החמישי ותוך עוד כחמש דקות למפל השישי והעליון. ארוחת צהרים ניתן לאכול במספר מסעדות אוטנטיות בעיר. בחלקן שר זמר מקומי. במלון אפשר כמובן להיכנס לרחצה לילית בבריכה ובג'קוזי ולאחריה לאכול ארוחת ערב.

את הבוקר למחרת אפשר להתחיל בטיול קצר בשמורה הצמודה למלון. הסיבוב אורך כשעה ובמהלכו מגיעים לנחל עם בריכה טבעית שמאפשרת רחצה קלה. בעל המלון מספר שבעיר יש אפשרות לשכור אופני שטח עם מדריך מקומי לטיולי שטח. יעד קרוב נוסף הינה שמורת הטבע Vagafugu. גם לכאן מגיעים לאחר נסיעה של מספר ק"מ בשביל עפר. גם זו חווה פרטית שממנה יוצאים לטיול בשמורה יפה עם צמחיה מגוונת ונחל יפה היוצר מפלים קטנים. לאחר הטיול אפשר לאכול בראנץ' בהגשה בסגנון "אכול כפי יכולתך". מוגשים בו מכל טוב התוצרת המקומית - סוגי גבינות, ריבות, צלחת בשר מיובש, דברי מאפה, מיץ מנגו ומיץ קשיו, לחמים מיוחדים ועוד ועוד. כל זה תמורת כ-36 ריאל, כולל הביקור בשמורה. החזרה לברזיליה אורכת כשעתיים.

נסיעה לסנט ג'ורג' וטיול בעמק הירח וסאו בנטו

ניתן לשכור רכב מהתחנה בקרבת שדה התעופה (בכדי לחסוך מיסי נמל, יש הסעות חינם מהשדה לתחנות אלו). מאזור השדה חוצים את העיר מדרום לצפון ולאחר כ-50 ק"מ פונים לכיוון אלטו פראיסו (Alto Paraiso). בברזיל אין פניות שמאלה שחוצה את הנתיב הנגדי. במקום פונים בפניית U מסודרת ואז יוצאים ימינה מהנתיב הנגדי. תחילת הנסיעה צפונה היא על שביל עפר חולי למדי המשמש כמעקף באורך כ- 5 ק"מ. ממנו חוזרים לדרך הראשית לנסיעה של עוד 170 ק"מ בדרך סלולה. הדרך חד-נתיבית, מהירות הנסיעה הפורמאלית היא 80 קמ"ש אבל תנאי הדרך מאפשרים נסיעה במהירות גבוהה יותר. לאורך הדרך רואים הרבה שדות ובהם עשרות קינים של טרמיטים. בחלק מהשדות רועות פרות שנדמה שיצאו מהחלום של פרעה על הפרות הרזות. התנועה דלילה והנסיעה מאוד נוחה. בדרך עוברים דרך שני כפרים קטנים שמציעים בעיקר סופר ותחנת דלק. ארוחת צהרים אפשר לאכול באלטו פראיסו, במסעדת פסטה נחמדה בשם Da Mamma Massas. משם ממשיכים מערבה לכיוון סנט ג'ורג' (São Jorge). עשרים הקילומטרים הראשונים הם בדרך סלולה במצב טוב מאוד. בעונה היבשה עלולים להיתקל במוקדי שריפות וצריך להיזהר אם עוברים בין לשונות האש.

בסוף הדרך הסלולה ממשיכים לנסוע בדרך עפר רחבה. רוב הנסיעה נוחה ומידי פעם משתנה תוואי הקרקע לכמה עשרות מטרים לגבעות חול קטנות שמאלצות רכב פרטי להאט את מהירות הנסיעה ולהתכסות בשכבת חול. ב- Pausata Mundo Dha Lua אפשר להתארח אצל ברונו או ימית מישראל. הבחור מאוד לבבי ומציע מקומות לטייל באזור, למשל עמק הירח (Vale da Lua). נוסעים כ-8 ק"מ ומגיעים לבית חווה. השביל לכיוון הנחל עובר בין האזורים השרופים ומדהים לראות כיצד הצמחייה מתחדשת מהר, כך שבכל האזור יש הרבה מאוד פרחים ומיני צמחים שפורחים כבר בגובה 10 ס"מ ויותר. לברונו יש בית קטן בהר ממול, אותו הוא בנה במו ידיו. אין לבית אספקת חשמל ומים הוא מקבל מצינור שהניח מהנחל הסמוך. כאשר יש סכנת אש באזור הוא רץ להגן על רכושו. לאחר כרבע שעה מגיעים לנחל שמתחפר בין סלעים גבוהים ואפשר לדלג ביניהם עד הבריכה הראשונה ובה נכנסים לשחות במים הקרירים. קירות הסלעים מלאים במעין עלוקות אבל ברונו מרגיע שהן אינן מוצצות דם. בדרך חזרה המראה די פסטורלי. בערב אפשר לצאת לאחת ממספר מסעדות קטנות, כגון מסעדת הירח.

למחרת, אחרי ארוחת בוקר לפי מיטב המסורת הברזילאית תוכלו לנסוע לסאו בנטו (Sao Bento), שנמצאת מרחק שלושה ק"מ בלבד מאלטו פריסאו. כעבור פחות ממחצית השעה מגיעים לחווה ונוסעים כשלושה ק"מ בשביל עד החניה של מפל המכונה "מספר 2". הדרך למפל יפה והשביל עובר בין עצים נמוכים ושוב רואים את השיקום המהיר של הצמחייה לאחר השריפה. לאחר כמחצית מגיעים לבריכה שממנה זורמים המים אל המפל. טמפרטורת המים נעימה. ממול ניתן לראות את השביל שיורד לבריכה התחתונה. עוברת עוד כרבע שעה ולאחר ירידה קצרה ותלולה עם מעקה חבלים לתמיכה, מגיעים לבריכה התחתונה. הבריכה גדולה, המים קרים והמפל מרשים מאוד אפשר לערוך במקום פיקניק קטן. משם נוסעים עוד כקילומטר עד לחניה של "מפל 1" וממנה במרחק הליכה קצר נמצאת בריכה נחמדה עם מפל נוסף. באזור מסוים הבריכה חשופה לשמש ושם מתחממים להם הברחשים והיתושים. משם חוזרים לכיוון ברזיליה. בדרך אפשר לעצור באחד הכפרים ובסופר אפשר לקנות כפכפי "האויאנס" במחירים זולים בהרבה מאלו שבברזיליה.

טיסה פוז דה איגואסו וביקור במפלים

הטיסה לפוז דה איגואסו אורכת שעה וחצי, עוצרת בבירת החבל קוריצ'יוה וממשיכה לפוז דה איגואסו. אפשר לקחת מונית למלון או להזמין מראש מלון כולל העברה. מלון בשם Iguasu Resort נמצא קרוב לשדה והוא שייך לקומפלקס של מגרש גולף ענק. הכניסה למתחם מאובטחת עם אנשי צבא. ה"בל בוי" מסיע את האורחים לחדרים שנמצאים במרחק מה מהקבלה. החדרים גדולים עם שתי מיטות Qqueen Size (התשלום הינו לפי מספר הנפשות ולא לפי מספר החדרים). מאחורי החדר, בין מרחבי הדשא, נמצא אגם קטן עם ברבורים. אפשר להזמין מונית לעיר, אבל אין לצפות ליותר מידי, היא די מלוכלכת ויש בה בעיקר חנויות עם סחורה זולה. בערב ניתן להזמין הסעה למסעדה האיטלקית ולהזמין מנות עסקיות במחיר קבוע. המלצרים ממשיכים להזרים אוכל ונראה שהם נהנים להציע עוד ועוד מנות עד שמבקשים מהם להפסיק. האוכל טוב, השירות אדיב והמחיר סביר.

ארוחת הבוקר במלון עשירה וטעימה עם מבחר גדול של נקניקים, פשטידות, גבינות, פירות, חביתות, עוגות ופנקייק בהכנה במקום. מרחק עשר דקות נסיעה במונית מגיעים למפלים בצד הברזילאי. מחיר כרטיס 37 ריאל והוא כולל נסיעה עם האוטובוס הפנימי. בתחנת המעלית אפשר לצלם ממספר מפלסים, החל במרפסת העליונה ובהמשך במפלס התחתון הקרובה למפל והרעש האדיר מעצימים את החוויה. משם אפשר להמשיך בגשר שנבנה מעל המים לכיוון התצפית למפל "גרון השטן", אותו רואים מקרוב יותר מהצד הארגנטינאי. בכל מקרה, המראה מרהיב. במידה ורוצים סיור נוסף בן מספר שעות, אפשר לנסוע לתחנת הכוח של Itaipu שנמצאת בקצה השני של העיר, ליד הגבול עם פרגוואי. יש סיור פנוראמי, שהוא הקצר יותר (שעה) וסיור בן שעתיים, שכולל כניסה למרכז הבקרה. לפני הסיור מוקרן סרט תדמית על התחנה ממנה לומדים שהמיזם, שהחל בשנות השישים והסתיים בתחילת שנות השבעים, משותף לממשלות ברזיל ופרגוואי. שתי המדינות מימנו אותו וזכאויות למחצית מתפוקת החשמל. 7% מהתפוקה מספיקה ל-90% מתצרוכת החשמל של פרגוואי, לכן היא מוכרת את זכאותה ל- 43% הנותרים לברזיל, שבעזרת 93% מהתפוקה מספקת 20% מהתצרוכת שלה. הסיור עצמו אורך כאמור שעה ומלווה בהסברים בפורטוגזית, ספרדית ואנגלית. במהלך הסיור עוצרים לצילומים לכיוון הסכר שנבנה בכדי לאגור את המים שצריכים לזרום בטורבינות המייצרות את החשמל. לדברי המדריכה, הסכר נפתח רק במשך 10% מהשנה, כאשר מפלס המים עולה על סף מסוים, מעניין שבמקרה, את כל תמונות הפרסומת לסכר, צילמו דווקא אז. הסיור ממשיך בכביש שעובר ממש מתחת לטורבינות ומשם עולים לתצפית נוספת על הסכר עצמו, לאחר שעוברים עם האוטובוס לאדמת פרגוואי ובחזרה. ניתן לנסוע לקניון היחידי בעיר. הוא מודרני עם חנויות מענייניות, ביניהן חנות הבגדים המקומית בשם Hering ושני סוּפרים נחמדים. בקומה האמצעית יש מתחם אוכל עם מבחר של יותר מעשר מסעדות מזון מהיר טעים.

מפלי האיגואסו בצד הארגנטינאי

הנסיעה לארגנטינה עם מונית מקומית נוחה ויעילה (140 ריאל לשני הכיוונים). בתחנת הגבול ביציאה מברזיל עוברים רגלית ואנשי משטרת הגבולות לוקחים את הדף שקיבלתם בכניסה למדינה. בשלב זה עוברים את הגשר המשותף לשתי המדינות, שמחציתו משובצת עם אבני שפה בצבע דגל ברזיל והמחצית השנייה בצבעי דגל ארגנטינה. בצד הארגנטינאי עוברים את הגבול בלי לצאת מהרכב כאשר מוסרים את הדרכונים לנציגת משטרת הגבולות שיושבת בתוך תא, ובכלל לא מסתכלת לעברכם. לאחר חמש דקות של הקלדה והחתמת הדרכונים, נכנסים לארגנטינה, ממירים כסף וממשיכים לפארק, המרוחק כ- 10-15 דקות מהגבול. עלות הכניסה 85 פזוס לאדם ותוספת של 7 פזוס למונית (תשלום במזומן בלבד). כדאי לקבוע עם נהג המונית שעת איסוף. אפשר להתחיל בנסיעה ברכבת הפנימית הקטנה לכיוון מפל "גרון השטן" (Garganta do Diabo) או להתחיל ללכת במסלול הירוק בסיבוב העליון של המפלים, מתוך כוונה לרדת בהמשך לכיוון החלק התחתון ולעבור בסירה לאי סן מרטין ולעלות לתצפית על המפלים.

בסיבוב במסלול הירוק רואים חוטמנים שלא מפחדים לגשת אלינו ולהצטלם. עוברים מתצפית אחת לשנייה וכל פעם מתפעלים מחדש מהמפל החדש ומהזוית המיוחדת, מימין, משמאל, מעל ומתחת למפל. לאחר כשלושת רבעי שעה אפשר לרדת לחלק התחתון, וכאן שוב רואים חוטמנים רבים. בדרך יש מסעדה קטנה ושירותים אחרונים עד לחזרה מהאי. לא צריך להיבהל ממטיילים רטובים שחוזרים מהפלגה מתחת למפל. זו לא אופציית חובה. ממשיכים בירידה תלולה למדי במדרגות לתצפית על מפל Salto Bossetti המרשים. לפני הירידה הבאה במדרגות יש נקודת הרשמה להפלגה בסירה ששטה אל מתחת למפל, ממנו כולם חוזרים רטובים. בשביל הפלגה כזו טוב שיש בגדי ים או בגדים להחלפה. בכל מקרה, יורדים שוב בשיפוע חד יחסית במדרגות נוחות וממשיכים בשביל שצמוד לצלע ההר עד לנקודת היציאה להפלגה לאי סן מרטין (כלול במחיר הכניסה). ההפלגה רגועה ואורכת כשתי דקות. במקרה של הפלגה מתחת למפל צריך לעמוד בתור נפרד שלעיתים אורך כמחצית השעה עד שעה. לאחר הנחיתה על האי מתחילים לעלות במדרגות בעלייה תלולה וקצרה לתצפית על מפל Salto San Martin. משם יש שביל מעגלי לתצפית נוספת שבה מקננים עשרות קונדורים. משם חוזרים לסירה ועולים בשביל אחר לכיוון הרכבת. הסיבוב הזה אורך כשעתיים. כל מחצית השעה, 10 דקות לאחר השעה יש רכבת. אם ממתינים לרכבת אפשר לנצל את הזמן לאכול מספר אמפנדות במסעדה קטנה. הנסיעה ברכבת אורכת כרבע שעה ויורדים בתחנה האחרונה, ממנה יוצאים להליכה על הגשר הארוך על הנהר השקט, ואיתו מגיעים לתצפית על מפל "גרון השטן". באזור עפים להם מאות פרפרים בצבעים מרהיבים. זהו מפל עצום שמנקז אליו את כמות המים הרבה ביותר, וזה מצדיק את השם שניתן לו, המים כאילו נופלים פנימה ברעש ובעוצמה אדירים. אל תתפלאו אם ייצמדו אליכם מספר פרפרים. לאחר כ- 45 דקות שבים לכניסה עם הרכבת. בתחנת הרכבת יש מסעדה קטנה ולידה מסעדה יותר גדולה שלא נראית מרשימה במיוחד. אפשר להסתובב עוד קצת בכדי לקנות מספר מזכרות מהמוכרים האינדיאנים. סיבוב כזה מסתיים בשעות אחר הצהריים ואז חוזרים עם המונית שתחכה לכם, כיוון שעדיין לא שילמתם לנהג.

ריו - שכונת לֵמה, הפסל של ישו וג'ז מקומי

ההוראות היבשות אומרות להיות בשדה התעופה שעתיים לפני ההמראה. בברזיל כמו בברזיל לא מקפידים על כך ואז תמצאו את עצמכם כשעה בודדים למדי בשדה, שאין בו כמעט טיסות נוספות. הטיסה אורכת כשעתיים עד לריו. גם כאן אפשר לתאם מראש עם נהג שיאסוף אתכם מהנמל. נהג נמרץ לא יקפיד לספר לכם במשך כל הנסיעה על המקומות שאתם עוברים לידם וינסה למכור לכם טיולים בעיר. בדרך חולפים ליד הגשר שאורכו 13 ק"מ, המוביל לשכונות המזרחיות של ריו. מהכביש רואים את מרכז העיר, שאליה קרוב לוודאי שתחזרו במהלך הסיור בעיר. שכונה נחמדה הינה Leme ויש בה מלון בשם Golden Tulip Continental. במלון מתארחות גם קבוצות כדורגל. המלון מדורג בארבעה כוכבים. החדרים מיושנים מעט.

שכונת Leme נחשבת לשכונה טובה. רוב הבניינים מתנשאים לגובה 10-15 קומות. רובם מחוברים וכך נוצרים גושים של מספר בניינים. הכניסות יפות וחלקן מפוארות וברובן יושב שוער. לשורת הבתים הקרובה לים יש כניסה הן מהצד של החוף והן מהצד של הרחוב האחורי המקביל. בצמוד לחוף יש שדרה רחבה בת שלושה-ארבעה מסלולי נסיעה לכל כיוון וכל כחצי ק"מ יש תחנת דלק בין הנתיבים. בצמוד לחוף יש עוד מסלול שמיועד לריצה או לאופניים ומדרכה רחבה להולכי רגל. כל 200-300 מטר ממוקמים שני ברים קטנים פתוחים ומעוגלים, אליהם ניתן לחזור בלילה לסיבוב לילי. בבנייני המגורים יש חניות תת קרקעיות. כל אימת שנפתח השער של אחת מהחניות מהבהב אור כתום ברחוב לאזהרה, כך שבבוקר כאשר יוצאים הרבה כלי רכב לעבודה, מהבהבים כל הזמן האורות הכתומים.

ברזיל היא מדינה של הפכים וריו מייצגת זאת בצורה הכי חריפה. מאחורי המלון עולה הכביש לכיוון ה"פאבלות" שממוקמות על צלע ההר. מרחק 50 מטר מפריד בין האזור היוקרתי לבין אזור העוני. ניתן למצוא זאת בשכונות נוספות בעיר. בירידה מה"פאבלה" ניצב רכב משטרה. ליד הטיילת, ממש מאחורי המלון ניתן לאכול במסעדת Sindicato de Chopp (סינדיקט הבירה מהחבית). בצהרים של שבת אוכלים בברזיל פיז'ואדה (Feijoada), החמין המקומי. האוכל במסעדה הזו טוב. חשוב להקפיד להדוף כל ניסיון של המלצרים לדחוף לחם או סלטים שלא הזמנתם ועליהם משלמים מחיר מופקע.

בכדי לעלות לפסל של ישו על הר הקורקובדו נוסעים במונית לשכונת Cosme Velho, ממנה יוצאת הרכבת הקטנה להר הקורקובדו. עם יציאתכם מהמונית יעטו עליכם נהגים שמסיעים את התיירים לפסל תמורת 45 R ומבטיחים יציאה מיידית. תור קצר לרכבת אורך לפחות שעה וצריך לקוות שלא יהיה שיבוש בלו"ז, הרי מדובר בברזיל! הרכבת עולה לאט מאוד במסלול מאוד תלול. בדרך יעברו לידכם פעמיים רכבות בדרכן למטה. לשם כך יש צורך בשני מעקפים בכדי לאפשר את תנועה סדירה של שלוש רכבות במקביל. כאשר מגיעים לפסל צריך לקוות שתהיה ראות טובה כיוון שבברזיל הגשם והערפל לא כל כך צפויים. במקרה של ערפל תצטלמו לבדכם עם הפסל. בגובה 700 מטר מזג האוויר קריר למדי.

בשכונת Lapa יש מועדונים בהם מתקיימים מופעי פולקלור. המועדונים ממוקמים ברחוב שמוגדר כאזור פעילות תרבותית של ריו ונסגר בלילה לתנועת כלי רכב. האזור מאובטח בכוחות משטרה, כיוון שלא הרחק משם יורדת רמת הביטחון האישי. במועדון הגדול צריך להזמין כרטיסים מראש, אחרת תוכלו רק לשמוע אותה מהקומה הראשונה. ההופעה מתחילה בשעה 22:30. יש אלטרנטיבה קטנה יותר במועדון סמוך. כל סועד מקבל בכניסה דף שעליו המלצר רושם את כל האוכל שמוזמן. על ההופעה משלמים סכום סמלי לסועד. הופעת הג'ז' אמורה להתחיל בשעה 20:30, אבל בברזיל ...

ריו והסביבה, טיסה לסאו פאולו והביתה

תוכלו להזמין סיור להר הסוכר בעזרת סוכנת הנסיעות שלכם. העלייה להר מורכבת משני רכבלים (המחיר - 44 R). בתחנה הראשונה לאחר הרכבל התחתון, בהר שנקרא Morro da Urca, אפשר לצלם נוף וקופי סנאי. משם ממשיך רכבל שני וזמן ההמתנה יכול להיות אפילו רבע שעה. גם כאן צריך לקוות שההר לא יתכסה בענן. במקרה המוצלח נשקף נוף נהדר של ריו. בירידה מההר אפשר לראות מטפסי סוף שבוע בהר מול הרכבל התחתון. הם מטפסים עם חבלים על בשיפוע של כמעט 90%. ניתן לחזור למלון ברגל. ההליכה אורכת כמחצית השעה. הדרך עוברת בקניון הענק Rio sul.
ארוחת צהרים ניתן לאכול במסעדת W Gourmet. זו מסעדת Per Kilo, שמשלמים בה לפי משקל האוכל. המחיר לק"ג היה 46 R, לא כולל סושי. השיטה הזו מאפשרת טעימות מסוגים שונים של מאכלים לא מוכרים. האוכל טוב מאוד.

ביום א' מתקיים בכיכר "ג'נראו" השוק ההיפי בשכונת Ipanema. ניתן להסתובב בו גם בגשם, כיוון שרוב הדוכנים מכוסים ביריעת ניילון. ליד אזור הפאבים מנגנת חבורה של נגני ג'אז, להנאת כל הסועדים. משם אפשר ללכת מרחק חמש דקות למעלית החדשה שעולה לכיוון ה"פאבלה" על הר Morro do Pavão. בכניסה למעלית הציבה העירייה אנשי משרד התיירות מטעם עיריית ריו שמזמינים את עוברי האורח לעלות ולבקר. למעלה נערים אחרים נותנים הסברים. בפאבלות לא היה תהליך מסודר של תכנון ובניה ולכן אין בהן תשתיות מסודרות. עם השנים כל בית סידר לעצמו חשמל, מים וביוב באופן פרטיזני. במסגרת תהליך שיקום ה"פאבלה", טיפל הצבא קודם כל במוקדי הסמים והפשע. לאחר שהפשע מוגר, הגיעו לפאבלות גם רופאים, עובדים סוציאליים, ושאר אגפי העירייה החלו לתת שירותים מוניציפאליים בתחום התשתיות ושאר השירותים הנדרשים לאוכלוסיה. כחלק מהתהליך השיקום והפיצוי לאוכלוסיה שעל תילי בתיהם נבנתה המעלית החדשה, נבנה בית דירות חדש בפתח ה"פאבלה". כיום הפאבלה הזו שוקמה וכנראה שמוקדי הפשע והסמים עברו לפאבלות אחרות בפרברים.

ביום למחרת תוכלו לטייל במרכז העיר, אליו אפשר להגיע גם ברכבת תחתית. מחיר הנסיעה הוא 2.8 R. אפשר לקנות כרטיס נטען, מה שחסך בהמשך את הצורך לעמוד שוב בתור כיוון שהוא נטען באוטומט. הרכבת התחתית מגיעה בתדירות גבוהה. הקרונות חדשים והנסיעה מהירה ונעימה. תחנת Cinelândia מביאה אתכם ממש לפני המבנה היפה של התיאטרון העירוני. הבניה הייתה בימי הפורטוגזים, בתקופה שהם ברחו מהצרפתים וקבעו את מרכז הממלכה שלהם בריו. משם אפשר להמשיך לשדרת Rio Branco, שבה יש בתים גבוהים כמו בכל עיר מודרנית. הרחובות מלאים בעובדים שיוצאים מהמשרדים לארוחת הצהרים. רבות מהמסעדות עובדות לפי שיטת החיוב לפי קילו. המחירים זולים יותר (26 R לק"ג), כמעט מחצית מהמחיר ב- Leme, וכולל סושי. גם כאן האוכל טעים מאוד. מרחק כרבע שעה במונית נמצא הגן הבוטני. ליד הכניסה הראשית נמצא הגן היפני ומשם שדרת עצי דקל גבוהים ומרשימים העוברת במרכז הגן. מבעד לעצים ניתן לראות את הפסל של ישו על פסגת הקורקובדו. חממה מעניינת הינה זו של הסחלבים וממש לידה נמצא יער הגשם הטרופי. אחריי שיורד גשם, השביל הראשי צפוי להיות מעט בוצי. אפשר לעלות ממנו בשביל צר בין העצים. השביל מכוסה כולו בנשורת עלים מהעצים. אחר הצהרים השמש נבלעת בינו לעצים ולעננים. האוויר מאוד לח ואחרי מספר דקות לגמרי מזיעים לחלוטין. רואים הרבה עצי Jaca עם הפירות הגדולים שלהם, שחלקם נשרו לקרקע. בחזרה לשביל יורדים לאורך המפלים הקטנים שיוצר הנחל המלאכותי לכיוון בית הקפה. ביציאה הזו של הפארק מגיעים לשכונת Lagoa. לסיום הסיור בריו אפשר ללכת לחוף הים, לקנות אגוז קוקוס לשתייה ולרדת עד לקו המים. צריך להשגיח היטב שלא למשוך תשומת לב עם חפצים יקרים כאשר אתם לבד ליד הים. באחד הברים שבטיילת אפשר לשתות משקה "קפיריניה" ומיצי פירות. ניתן גם להזמין ארוחות יותר כבדות, כולל בשר. בעלת הפאב תשמח להזמין אתכם לסיור במטבח שלה, שנמצא מתחת לפני הקרקע ומשותף לשני הפאבים. לכל פאב יש מטבח תת קרקעי, שממנו מעלים את האוכל במעלית קטנה. מתחת לכל מתחם של בר יש שירותים, מקלחת ותאי אחסון, לרווחת הנופשים בחוף.

בבוקר צריך לסיים את הטיול בריו. ניתן שוב לקחת מונית או הסעה מאורגנת לשדה. צריך לזכור שהברזילאים לא תמיד מגיעים בזמן. הטיסה לסאו פאולו חולפת מהר ובשעה 13:30 תנחתו ותצטרכו להעביר מספר שעות עד הטיסה לארץ, כולל ביצוע צ'ק-אין נוסף בדלפק אל-על. אל תנעלו את המזוודות כיוון שסביר שיפרצו את המנעול, גם אם הוא מצויד במנגנון פתיחה בינלאומי או אם מסרתם את הסיסמא. בשדה יש מספר מסעדות בינוניות. הטיסה חזרה אורכת כ-14 שעות ואם התמזל מזלכם יהיה לכם VOD שינעים את זמנכם בזמן שאינכם ישנים.